ה' שבט לשנה זו, תשפ"ד, מציין את היארצייט ה-25 לאבי הרב פנחס ביברפלד זצ "ל.
הלוויה שלו, שהחלה בלונדון והסתיימה בהר הזיתים – ירושלים – עצרה לתחנת ביניים קצרה בתל אביב, מול בית המדרש, שאבי הקים עשורים רבים קודם לכן.
במעמד זה, הרב יצחק הלברשטט, בן דודו של אבי, הביע רצון לשאת מספר דברי הספד. לעולם לא אשכח את הסיפור שהוא סיפר לנו:
יצחק הצעיר עזב את ברלין ממש ברגע האחרון, כשעוד אפשר היה. הייתה לו אמא מבוגרת שלא יכלה לעזוב, והוא נשאר איתה כל עוד הוא יכול. הוא ניסה להגיע לארץ ישראל, אך נעצר בדרך וגורש לאוסטרליה על ידי המנדט הבריטי. לבסוף הצליח להגיע לארץ ישראל ב-1941.
שם הוא נפגש עם אבי ואמר לרב פנחס שהוא רוצה למצוא עבודה ולהרוויח מספיק כסף כדי "לחזור לאירופה בתום המלחמה ולחפש את אמא שלו"…
אבי אמר לו שאף אחד לא יודע כמה זמן תימשך המלחמה ושאי אפשר לחזות את התוצאה. הוא יעץ ליצחק להיכנס לישיבת חברון (שבירושלים) ולהתעמק בהמשך לימודיו התורניים במקום לקחת "סתם עבודה".
יצחק עשה לפי עצתו של אבי ולמעשה לא רק למד בישיבת חברון אלא שבמשך הזמן נעשה ללמדן ידוע ואחר כך עוד הנהיג קהילה מכובדת בבני ברק.
עכשיו מגיע החלק המדהים בסיפור הזה:
בשנת 1960 קיבל הרב יצחק מעטפה בדואר המיועדת ל"יצחק הלברשטט. פלשתינה" – על המכתב הייתה חותמת דואר ברלין משנת 1942, ורשויות הדואר בישראל חשבו כנראה שזה עשוי להיות מכתב חשוב…
במכתב זה כותבת רוזה הלברשטט לבנה היחיד יצחק כי כעת היא מגורשת למחנה ריכוז וככל הנראה לא תראה אותו יותר לעולם. יש לה רק בקשה אחת לבנה: "לך בבקשה לישיבה ללמוד ולהעמיק את הידע התורני שלך". זו הייתה משאלתה האחרונה.
הרב הלברשטט סיים את ההספד המרגש שלו במילים: "תודה לך, בן דודי היקר פנחס, על שנתת לי עצה זו בשנת 1941…"
איחולים לבביים ורק שמחות.
הרב חיים מיכאל ביברפלד