שבת קודש פרשת כי תשא
קראנו השבוע בהרחבה את הסיפור כיצד היעדרותו של משה רבינו הובילה את העם "ליצור מתווך" חדש בינם לבין ה': עגל הזהב הידוע לשמצה.
לאחר שמשה רבינו מתפלל ומתחנן, מורה לו ה':
וְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ ׀ נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֙רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֥ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פׇּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם׃
ההסבר הבסיסי הוא שה' "ידחה" אבל לא "יסיר" את הגינוי של עגל הזהב. זה נשמע טוב כפי שאפשר לקוות לו.
לאדמו"ר הדגול מקלוז'* יש השקפה מדהימה וחיובית על הפסוק הנ"ל:
הרבי מפרש שבפסוק לעיל אמר הקב"ה למשה רבינו: "כאשר אתה (כעם או כיחידים) מבצע חטאים חמורים, אזכיר שכבר התעמקתי ברעיון המחילה על החטא הגדול של עגל הזהב, ולכן זה הפך לתקדים ע"מ לסלוח על עוולות עתידיות מצידנו".
באופן אישי, אני שואב הרבה כוח מהפרשנות ה"לבבית" הזו.
שבת שלום ואיחולים טובים
הרב חיים מיכאל ביברפלד
*הרבי מקלוז' היה תלמיד חכם מפורסם שאיבד את כל משפחתו (אשתו ו-11 ילדיו!) בשואה, שקם מהאפר כדי לבנות מחדש לא רק את ביתו שלו, אלא גם קהילה משגשגת ומתחם רפואי גדול בנתניה, שמקפיד הלכתית בעבודתו תוך טיפול ביהודים וערבים.