תוך כדי הכנה לשיעור פרשה נתקלתי בשיחתו של הרב אברהם א' וויינגורט. הרב, המתגורר בירושלים, הוא מלמד באוניברסיטה בפריז. לנושא ההרצאה שלו לא היה שום קשר לשיעור שלי, אבל איכשהו הסתקרנתי לקרוא אותו. הנה הוא:
הרב וינגורט פותח באומרו כי התבקש על ידי תושב העיר מודיעין להרצות בנושא "כיבוד אב והיים – כיבוד הורים". במהלך ההרצאה, הרב וינגורט הזכיר למאזיניו אירוע שהתרחש עשרות שנים קודם לכן בברלין. מכיוון שאין כמו סיפור טוב כדי להמחיש רעיון, הוא סיפר את הסיפור ההבא באמצע השיעור שלו.
בית כנסת בברלין היה מלא עד אפס מקום במהלך הימים הנוראים. עבור רבים מחברי הקהיליה היהודית של ברלין, זו הייתה הפעם היחידה שבה נכנסו לבית הכנסת כדי להתפלל. אף על פי שהתפילה לא הייתה חלק מהטקס היומיומי שלהם, יום הכיפורים היה יום מיוחד בו הגיעו לבית הכנסת רבים, חילונים ואף מתבוללים. ביום כיפור, הרב דר' יחיאל יעקב ויינברג, הרקטור המפורסם שלביתהמדרש לרבנים ברלין ע"ש הילדסהיים , עשה את הדרך הארוכה מביתו לבית הכנסת. הוא רצה להתפלל בקרב המוני הקהיליה הרחבה ביום הזה.
נוסח התפילה היה בהתם למנהגי קהילית ברלין. זה היה מעמד חגיגי, אחרי הכל זה היה יום כיפור.
מתישהו אחר הצהריים הגיע הרגע המיוחד שבו הכריז הגבאי: "יזכור!" הגיע הזמן לומר את התפילה לזכרם של המתים. הצעירים שהוריהם עדיין בחיים עשו את דרכם אל היציאות. זה הזמן בו באי בית הכנסת המבוגרים, המתאבלים על אובדן הוריהם, נמצאים
לבדם להתפלל על הנפטר ולהרהר בארעיות החיים.
דלתות ההיכל נסגרו ותפילת יזכור עמדה להתחיל כשלפתע נעצרה מכונית שרד ממשלתית מול ההיכל. שני אופנועי משטרה נסעו לפני הלימוזינה. דלתות המכונית נפתחו ווולטר ראטטנאו, שר החוץ של רפובליקת ויימאר, ירד ממנהה. הוא היה אחד המדינאים החשוים בממשלת גרמניה. (הוא נרצח ב-24 ביוני 1922 ברצח שלדעת רבים היה על רקע אנטישמי בשל מוצאו היהודי). השר עלה במדרגות בית הכנסת ונכנס לאולם התפילה. זה היה יזכור. הוא היה כאן כדי לומר קדיש ותפילה לזכר הוריו היהודים.
מהומה קטנה פרצה בבית הכנסת. חלק מהמתפללים הקבועים מחו: "איך הוא מעז להחנות את השיירה שלו מול בית הכנסת ביום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי"?
לוולטר ראטנאו לא היה אכפת ממה שכמה אנשים לחשו. הוא היה שר החוץ – יהודי כמו כולם בבית הכנסת. הוא רצה לומר את התפילה עבור הוריו. זה היה כל כך פשוט, ברגע שסיים את תפילתו, הוא יצא מבית הכנסת, נכנס למכוניתו ונסע.
מתפללים היו במצב של התרגשות. איזו חוצפה, איזו תעוזה מצד היהודי המתבולל הזה: לבוא ברכב ולחלל בפומבי את היום הקדוש בשנה, איזו שערורייה! הוא חילל את יום הכיפורים והשפיל את הקהיליה. החזן עלה אל הדוכן ועמד להתחיל בתפילת מוסף כשלפתע הרב דר' ויינברג עזב את מקומו, ניגש אל הדוכן וביקש מכולם לשבת. דממה נפלה על הכל. לא נשמע קול, כולם ישבו בשקט והקשיבו לרב.
"רבותי! חבריי", פתח הרב, "מה גרם לכם לעשות בושה ליהודי שהגיע לבית הכנסת כדי לכבד את הוריו? לא היה לאיש הזה מניע אחר מלבד רצון כנה לכבד את ההורים". הרב שתק לרגע, ואז הרים את קולו והכריז, "כל מי שמכבד את זכר הוריו יכול להיות סמוך ובטוח שהמשפחה תחזור בסופו של דבר לחיקו של העם היהודי!" במילים אלו הרב דר' ויינברג חזר למקומו והחל טקס המוסף. דבריו נגעו בלב הנוכחים. איש לא ישכח לעולם את מה שהרב אמר.
הרב וינגורט סיים את הסיפור וחיכה לראות איך זה ישפיע על הקהל, שישב בשקט כדי להקשיב לו. לפתע קם אחד המאזינים. האיש ממש רעד כשפנה לרב וינגורט: "שר החוץ שהרב מדבר עליו היה דוד רבא שלי! ההורים שעבורם אמר יזכור היו הסבא רבא והסבתא שלי!"כשנשאל כיצד הוא, בן למשפחת ראטנאו שהתבוללה במלואה, הגיע להיות אורתודוקסי, הסביר כי סבו הפך ליהודי שומר מצוות ולאחר מכן עבר להתגורר בכפר דתי בישראל…
דבריו של הרב וינברג נשמעו משכנעים.
משום מה בדקתי את התאריך העברי שבו נרצח ראטנאו – 24 ביוני 1922. להפתעתי, זה היה היום המדויק שבו קראתי את הסיפור – כ"ח בסיון.
למזלנו, נתקלתי בסיפור המדהים הזה ביום השנה למותו של האיש הזה שהגיע לבית הכנסת ביום כיפור להתפלל קדיש עבור הוריו…
אז החלטתי להתפלל עבורו קדיש באותו יום – לכבוד נשמתו של "וולטר בן אמיל".
ברכות חמות, שבת שלום וחודש טוב!
הרב חיים מיכאל ביברפלד