בית הכנסת ההיסטורי של קהילת עדת ישראל, השוכן בארטילרישטרסה 31 (כיום טוחולסקישטרסה 40), נחנך ב-9 בספטמבר, 1904. הטקס לווה בתהלוכת ספרי תורה לאורך רחובות “פרבר שפנדאוור” (גיפשטרסה, אוגוסטשטרסה, ארטילרישטרסה).
“הותר לנו, הילדים, להשתתף ולתפוס מקום עמידה בבית הכנסת החדש, המואר והבוהק. עד היום אני רואה למול עיניי את ד”ר ברלינר עולה במדרגות השיש לארון הקודש ומדליק את נר התמיד. חרף קומתו הנמוכה, דמותו הקטנה אמרה כולה הוד גדלות. ניתן היה לראות בהבעת פניו את רגשי האושר והגאווה על כך שכעת לעדת ישראל בית הכנסת המפואר ביותר בכל גרמניה.”
(ד”ר יעקב לוי, רופא בית הספר של עדת ישראל).
פנים בית הכנסת עדת ישראל ברחוב ארטילרישטרסה 31 (נהרס)
ב-9 בספטמבר 1904 הטקס לווה בתהלוכת ספרי תורה לאורך רחובות “פרבר שפנדאוור”
מראה קדמי של בית הכנסת ההרוס של עדת ישראל
למרות הרס בית הכנסת בליל הבדולח בין התאריכים 9-10 בנובמבר 1939 וההפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה, השתמרו כ- 60-70% ממבנה הבניין של בית הכנסת. למרות זאת, ממשלת DDR החליטה בשנת 1967 להשמיד את בית הכנסת, שנחנך בשנת 1907 והצטייד ב 800 מושבים.
בבית הכנסת היו 450 מושבים לגברים ו-350 לנשים, וכן חדרים לרבנים ולחזנים. המקום היה מחולק לשתי קומות: עזרת הגברים היתה בקומת הכניסה, נגיש משתי כניסות מצידי הבניין, ועזרת הנשים נמצאה בקומה שמעל. גג החלל המרכזי היה מקומר והגיע לגובה 23 מטרים. כיפה נוספת סיככה מעל ארון הקודש, מוגן בתיבה חסינת אש. במרכז החלל עמדה הבימה. קיר-המזרח בבית הכנסת, העשוי שיש בהיר, זהר. בית הכנסת היה
“מקום פולחן אינטימי וחגיגי; ‘קופסת תכשיטים’, כפי שנשות עדת ישראל כינו את בית הכנסת.”
(מקס זינזון, לשעבר מנהל בית ספר עדת ישראל)
בבנין הקדמי, פרוס על שלוש קומות, היו מוסדות בית המדרש לרבנים של ברלין, חדרי סמינרים, אולמות הרצאות, ספריה, אולם קריאה וחדרים פרטיים למרצים ולרבנים. בקומת הקרקע (בצד שמאל) היו המשרדים וחדרי הישיבות של הקהילה, ומימין היו חדרי מרחצאות עם מקוואות טהרה, כל יחידה הכילה אמבטיה ומקו
חומת אש עם מתאר בית הכנסת ההרוס | 1986
על קיר הבית הגובל בחצר השנייה של מרכז קהילתי עדת ישראל במזרח, בולטת חומת האש של בית הכנסת, שנהרס לחלוטין בשנת 1967
© ארכיון עדת ישראל