אנו קוראים:
וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֨רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃ (במדבר י״ג:א׳–ב׳)
כאן אנו פוגשים את סיפורם העצוב של שנים־עשר המרגלים, אשר הדו״ח שהביאו ממשימתם לבחון את הדרך לכיבוש הארץ גרם לדחייה של ארבעים שנה בכניסת בני ישראל לארץ המובטחת.
אולם האם לא נשלחו על־ידי ה׳ עצמו, כפי שאנו קוראים בפסוקים? מדוע, אם כן, הסכים ה׳ לשליחת המרגלים? אף שאנו קוראים בהמשך ספר דברים שהעם ביקש לשלוח משלחת כזו, מדוע נענה ה׳ לבקשתם?
מעניין במיוחד שהפרשה פותחת במילים „שלח לך“. רש״י מסביר שה׳ הבהיר למשה רבנו שאין זו הוראה מחייבת, אלא רשות בלבד: אם ירצה – ישלח.
במקום אחר אנו מוצאים ביטוי דומה, כאשר ה׳ מצווה את אברהם:
וַיֹּ֤אמֶר ה׳ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ (בראשית י״ב:א׳)
ועל כך מפרש רש״י:
„לך לך“ – להנאתך ולטובתך.
מדוע, אם כן, מתפרש „שלח לך“ באופן שונה כל־כך מ־„לך לך“?
ייתכן שכמו בפסוקים רבים בתורה, לצד המסר הגלוי קיים גם מסר נסתר.
אמנם ה׳ לא ציווה את משה רבנו לשלוח את המרגלים, אלא רק התיר לו לעשות זאת. אולם לשליחת המרגלים הייתה גם תוצאה חיובית עבור משה רבנו.
ידוע שמשה רבנו לא זכה לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ ישראל. אילו היו בני ישראל נכנסים לארץ כבר אז, היה משה רבנו מסתלק מן העולם ארבעים שנה מוקדם יותר.
בעקבות חטא המרגלים שהו בני ישראל ארבעים שנה נוספות במדבר, ומשה רבנו המשיך להנהיגם במשך כל אותה תקופה. יתר על כן, שנים אלו העניקו לעם ישראל אפשרות ללמוד את התורה הקדושה, שניתנה אז זה מקרוב, ישירות מן האיש הגדול שקיבל אותה מאת ה׳ עצמו.
לפיכך, גם בתוך העונש של ארבעים שנות נדודים במדבר ניתן לראות אור גדול — הן עבור משה
רבנו והן עבור עם ישראל.
שבת שלום וברכות חמות
הרב חיים מיכאל ביברפלד