הקהילה היהודית עדת ישראל, ברלין
אנו עומדים סמוך לראש השנה, על סף של רגע בעל משמעות קיומית. שנת תשפ"ו הולכת ומתקרבת לסיומה, והפרשה הכפולה ניצבים־וילך מעמידה בפנינו את שאלות היסוד של זהותנו: מי אנו כיחידים לפני ה', ומה מחזיק אותנו יחד כקהילה? שני גדולי תורה והוגי דעות יהודיים מן החשובים במערב אירופה, אשר להם משמעות מיוחדת בתולדותיו ובמורשתו הרוחנית של …
להמשיך לקרוא שבת ניצבים־וילך: היסוד של האחריות הקולקטיבית על סף ראש השנה
מזג האוויר הנוכחי העלה בזיכרוני סיפור רבני ידוע, המיוחס לרב חיים סולובייצ'יק זצ"ל. בכל פעם ששרים מושחתים ברוסיה איימו לסגור את הישיבה, נהגו עסקני הציבור לשחד אותם כדי למנוע את הגזֵרה. אלא שבאותה שנה מונה שר חינוך חדש, שהיה ידוע כאדם ישר שאינו מקבל שוחד בשום פנים ואופן. הנהלת הישיבה הייתה מודאגת מאוד. ״השר הזה …
אנו קוראים: וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֨רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃ (במדבר י״ג:א׳–ב׳) כאן אנו פוגשים את סיפורם העצוב של שנים־עשר המרגלים, אשר הדו״ח שהביאו ממשימתם לבחון את הדרך לכיבוש הארץ גרם לדחייה של ארבעים שנה בכניסת בני ישראל לארץ המובטחת. …
וַיְדַבֵּ֤ר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃ וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה׳ אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (במדבר ח׳:א׳–ג׳) רש״י מוסיף: ״ויעש כן אהרן״ – להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. מפליא לכאורה שהתורה מוצאת לנכון לציין במפורש שאהרן „לא שינה“. וכי מדוע היה …
אנו מוצאים בתלמוד דיון מעניין בנוגע לחגים היהודיים בכלל. כיצד על האדם לחלק את יומו? האם עליו להקדישו כולו לה׳ באמצעות לימוד ותפילה, או שמא יש להקדיש חלק ממנו גם לצרכים האנושיים הטבעיים – וכן, גם להנאה גופנית? אולם לגבי חג השבועות יש הסכמה ברורה: בשבועות חייב להיות גם מקום להנאה גופנית. מדוע? אם יש …
אנו קוראים את הפסוקים הבאים: וַעֲשִׂיתֶם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אֹתָ֑ם וִֽישַׁבְתֶּ֥ם עַל־הָאָ֖רֶץ לָבֶֽטַח׃ וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ פִּרְיָ֔הּ וַאֲכַלְתֶּ֖ם לָשֹׂ֑בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח עָלֶֽיהָ׃ מדוע התורה חוזרת לכאורה על אותה הבטחה, פסוק אחר פסוק? ייתכן שהפסוק הראשון מתייחס למציאות המעשית — לכך שהעם יחיה בביטחון ממשי, מבלי שיצטרך להגן על הארץ ללא הרף מפני אויבים ממשיים. הפסוק …
פרשת השבוע פותחת בציווי: וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה׳ לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ ובהמשך נאמר כי יש לשמור את השבת כיום מנוחה שלם ולהימנע מכל מלאכה. לכאורה עיקר הציווי עוסק במה שאין לעשות. ואולם בפרשה הקודמת נאמר: וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ מכאן שאיננו מצווים רק להימנע ממלאכה, …
הרעיון שאדם יכול לחוות רגשות מעורבים באמת הוא רעיון חדש יחסית. עד למאה העשרים סברו רבים כי רגשות חיוביים ושליליים מופיעים בזה אחר זה בלבד, וכי אין האדם מסוגל לחוש שמחה וצער בו־זמנית. בשנות השישים החלה הפסיכולוגיה להצביע על אפשרות של חוויית רגשות חיוביים ושליליים בעת ובעונה אחת. מדעי המוח חיזקו תפיסה זו, כאשר נמצא …
להמשיך לקרוא יתרו – האיש שגילה את הרגשות המעורבים…שבת קודש – פרשת יתרו
בפרשת השבוע אנו מוצאים אזכורים רבים ללבו של פרעה. אָמַר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה: בֹּא אֶל־פַּרְעֹה כִּֽי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ וכן קראנו בשבועות האחרונים שוב ושוב ביטויים המתארים את רשעותו של פרעה כנובעת לא ממחשבתו אלא מליבו: וַאֲנִי אַחֲזֵק אֶת־לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת־הָעָם וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת־לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת־אֹתֹתַי וְאֶת־מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ …
כאשר אנו לומדים את השיחה בפרשה זו, שבה ה׳ מפציר במשה רבנו לקבל על עצמו את תפקיד ההנהגה, מדהים לראות כיצד משה רבנו מעלה טיעונים רבים בניסיונו להימנע מן השליחות. תחילה הוא אומר כי בני ישראל ישאלו אותו: „מי הוא ה׳ ששלח אותך?“לאחר מכן הוא אומר: „הם לא יבטחו בי שאני האיש שמונה על ידי …