שבת קודש -פרשת תצוה
פרשת השבוע, תצוה, היא המסכת היחידה בתורה – מהפרשה הראשונה בספר שמות (בה הוא נולד) ועד סוף ספר במדבר – שבה שמו של משה. רבינו לא נזכר הופך. המילים הראשוניות של בפרשה הן
וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה
ה”אתה” הוא משה, והקב”ה אומר לו מה לצוות לעם. אבל הפסוק אומר רק “אתה” – לא שם, לא “משה”. למה?
יש הטוענים שהיארצייט של משה רבינו, ז’ באדר, חל כמעט תמיד בשבוע הזה, והעדר שמו הוא סמל מתאים לתאריך. אחרים טוענים שהדבר נובע מדבריו של משה רבינו עצמו לאחר אירוע עגל הזהב. העם חטא וה’ רצה למחוק אותם ולהתחיל מחדש עם משה והשושלת שלו. אולם משה רבינו הגן על עדרו הכופר וביקש בשבילם מחילה. ומה אם ה’ לא יקבל את בקשתו? וכאן משה רבינו משתמש בכמה מילים חזקות מאוד:
מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ
“אמר משה רבינו ואם הקב”ה לא יסלח לעמו יש למחוק את שמו מהתורה. גם אם הקב”ה סלח להם דברי הצדיק משאירים את חותמם. ההשפעה של המילים האלה הייתה שאיפשהו בתורה, השם שלו יימחק, דווקא בשבוע שבו אנו מציינים את מותו, נעלם שמו של משה.
מה עמד מאחורי בקשתו של משה רבינו למחוק שמו אם ה’ לא יסלח לעם ישראל?
אולי כדאי שנעמיק במשמעות שמו!
אנחנו יודעים שמשה רבינו קיבל את שמו לא מאחרת מאשר מבתו של פרעו שהוציאה אותו מהמים: “קראתי לו משה כי הוצאתי אותו”. כאן נכנסת לתמונה הייחוד של השם. אם היא קראה לו לאחר שהוציאה אותו, היתה צריכה לקרוא לו “נמשה” (זה שנשלף באופן סביל) ולא משה – שהכוונה היא לשליפה פעילה? אולם בשם זה הציעה בת פרעה: כשם שמשכתי אותו, כך הוא ימשוך אחרים. הוא יוציא את עם ישראל ממצרים. הוא יעזור לאחרים להימלט ולחלץ אותם מהצרות. אכן הוצאתי אותו מהמים, אבל רק כדי שיוכל לעזור למשוך אחרים!
עכשיו זה מתברר. משה רבינו אינו משחק ב”כבוד” כשהוא מבקש מהקב”ה להסיר את שמו. הוא פשוט אומר שאם הוא לא הצליח “למשוך” את אנשיו, שמו הופך למיותר – כיוון שאינו מסוגל עוד להגשים את מטרת חייו. ואכן המקום המתאים ביותר בתורה להנציח זאת הוא השבוע של יום פטירתו של משה רבינו.
אבל לא צריך לשאת את השם “משה” או להיות גדול כמו משה רבינו כדי להזכיר לנו את חשיבות היכולת “למשוך” אחרים החוצה כשהם במצוקה.
ברכות חמות, שבת שלום ופורים שמח!
הרב חיים מיכאל ביברפלד