חז"ל מתארים את יעקב אבינו כ"בחיר האבות". שנים עשר ילדיו נשארו כולם "בתוך המשפחה". זאת בניגוד לאברהם אבינו, שהיה לו בן ישמעאל, ויצחק, שבנו עשו לא המשיך את המסורת המשפחתית כרצונו של הוריו.
השאלה היא מה יעקב עשה נכון כדי שיגיעו לו 12 (!) בנים, בעוד שאביו וסבו הצדיקים לא זכו להצלחה זו, גם עם משפחה קטנה בהרבה של שני בנים כל אחד.
אני בטוח שיש הרבה הסברים טובים יותר מהבאים. עם זאת "שבעים פנים לתורה". והיא מאפשרת לנו ללכת בדרכנו;
אם נעקוב מקרוב אחר פרשת השבוע בארבעת השבועות האחרונים, נוכל לראות בבירור אלמנט שהתורה מזכירה הרבה יותר ביחס ליעקב אבינו מאשר ביחס לאברהם ויצחק. רגשותיו של יעקב.
אלה מתבהרים כשהוא פוגש את רחל – חום, חיבה לבן דודו מהרגע הראשון.
החום כלפי רחל הופך לאבן נגף במערכת היחסים עם לאה. אבל ככל שהמשפחה גדלה, גם הקשר הזה התחמם.
המפגש המתוח עם עשו, שהופך מאירוע טרגי, קטלני למפגש חם ומרגש, הוא דוגמה נוספת לגישתו הרגשית העמוקה של יעקב אבינו לאירועים.
חיבתו המיוחדת של יעקב אבינו ליוסף, שהובילה לריב מסוכן בין ילדיו בטווח הבינוני, הייתה דוגמה נוספת לגישה חמה ומרגשת.
האם זה יכול להיות אחד מסודות הצלחתו של יעקב?
ברכות חמות ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד