הסיפור הראשון התרחש לפני כ־180 שנה – והסיפור השני התרחש אתמול…
הסיפור הראשון: רבי משה לייב מסאסוב היה מספר לחסידיו שלמד מהי אהבת הזולת משני איכרים רוסים. פעם אחת הגיע לאכסניה, ובה ישבו שני איכרים רוסים שיכורים כלוט סביב שולחן, ורוקנו את הטיפות האחרונות מבקבוק של וודקה אוקראינית חזקה.
אחד מהם צעק אל חברו בקול כבד ומעורפל משכרות: ״איגור! אתה אוהב אותי?״ איגור, מופתע במקצת מהשאלה, השיב: ״בוודאי, איוון, בוודאי שאני אוהב אותך!״
״לא, לא״, התעקש איוון, ״האם אתה באמת אוהב אותי? באמת?!״ איגור, שחש עתה מעט נלחץ, הבטיח לו: ״מה אתה חושב? שאני לא אוהב אותך? בוודאי שאני אוהב אותך. אתה החבר הכי טוב שלי, איוון!״
״אה כן?״ השיב איוון. ״אם באמת היית אוהב אותי… מדוע אינך יודע מה כואב לי ואיזה כאב אני נושא בליבי?״
הסיפור השני: עמדתי אתמול בחנות נחמדה והמתנתי לשלם. הזוג שלפני לבש בגדים בלויים ונראה עני מאוד. הם רצו לקנות מתנה לאִמם – לקראת התקופה החגיגית הקרובה.
המוכר שאל אותם: ״כמה תרצו להוציא? 30, 50 או 100 אירו?״ האיש השיב: ״כסף אינו חשוב. אנחנו רוצים משהו שישמח אותה…״ ולאחר מכן רכשו פריט יקר.
כמה אנשים היו חושבים כך, מדברים כך ופועלים כך – בחום לב אמיתי כל־כך?
אני למדתי מכאן לקח ב־ ואהבת לרעך כמוך – וב־כיבוד אם –.
בברכה חמה ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד