חג החנוכה, חג האורים, החג בן שמונה ימים לזכר חנוכת בית שני בירושלים. כמו שבסדר פסח אנו שואלים “מה שתנה הלילה הזה מכל הלילות?”, יכולנו הפעם לשאול משהו דומה: כל שנה אנו מדליקים נרות החנוכה קודם בבית הכנסת ואח”כ כל אחת ואחד בבית. בערב אחד מתוך שמונת הימים יש נשף עם סופגניות, מוזיקה ואווירה טובה באולם הגדול של הקהילה.
והשנה?
מכיוון שהפעם הנשף מבוטל, הדלקת הנרות בבית הכנסת מתקיימת בחוג מצומצם והדלקת הנרות היא בבית – האם זה נוגד את המצווה או איזה מנהג?
חנוכה הוא חג לבית ולמשפחה, עם המון חום ואור. חז”ל קבעו שלושה עקרונות שעל פיהם חוגגים והם: “איש – נר – וביתו”. בכל בית נדלק נר. זה היסוד הראשון. השני, כלומר רמה גבוהה יותר בהגשמת המצווה, אמרו חז”ל, הוא כאשר לא רק אדם אחד, אלא זוג מדליק כל אחד נר. והשלישי, המצווה ברמה גבוהה יותר, ז”א מהדרין מין המהדרין, היא כאשר כל בני הבית מדליקים נרות. כל המשפחה מתכנסת בבית סביב נרות חנוכה. כך אנו מציינים את נס חנוכה, ונזכרים כשכמות זעירה של שמן, שהספיקה למעשה רק ליום אחד, הספיקה בסופו של דבר למשך 8 ימים. אנו מציינים את התקוממות הגבורה של המכבים ומנציחים את מעשי הגבורה של יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול.
חז”ל גם קבעו היכן להדליק את נרות ע”מ לקיים את המצווה: כפי שנאמר “על פתח ביתו מבחוץ”, כלומר ממש ליד הדלת. אבל מדוע האור אינו מופנה כלפי פנים אלא כלפי חוץ? התשובה היא פשוטה, הנרות אמורים לבשר על הנס, כלומר עקרון פירסום ניסא. האור יוצא מהבית וכולם רואים אותו.
אז האם פרסום נס חנוכה יכול להתקיים בכל מקום בעיר? התשובה של חז”ל: זה חייב להיות “סמוכא לפתח”, כלומר צריכים להדליק את הנרות בסמוך לדלת הכניסה של הבית.
השנה הדלקת הנרות בבית עם משפחה או חברים אינה תחליף למשהו אחר. שום דבר לא חסר כאן. זה בדיוק מה שאנו אמורים לעשות בחנוכה. ואל נשכח: לזכר המנורה, בעלת שבעת הזרועות מושאת הנס בבית המקדש, אנו מדליקים גם נרות חנוכה בבית הכנסת, “המקדש הקטן” שלנו.
לסיכום: גם עם מגיפה, בשנת תשפ”א אנו חוגגים חג חנוכה כשר לכל דבר. וברוח זו אנו מאחלים לכולם:
חג חנוכה שמח!