אנו מוצאים בתלמוד דיון מעניין בנוגע לחגים היהודיים בכלל. כיצד על האדם לחלק את יומו? האם עליו להקדישו כולו לה׳ באמצעות לימוד ותפילה, או שמא יש להקדיש חלק ממנו גם לצרכים האנושיים הטבעיים – וכן, גם להנאה גופנית?
אולם לגבי חג השבועות יש הסכמה ברורה: בשבועות חייב להיות גם מקום להנאה גופנית. מדוע? אם יש יום שאמור להיות רוחני לחלוטין, הרי זה שבועות. זהו יום מתן תורה; יום הר סיני. אפשר היה לחשוב שעלינו פשוט ללמוד ולהתפלל ללא הפסקה.
אולי יש כאן נקודה חשובה מאין כמותה.
ה׳ לא נתן לנו את התורה כדי לברוח מן החיים. הוא נתן לנו את התורה כדי לרומם את החיים. התורה אינה נועדה לשלול מן האדם את השמחה. התורה מלמדת את האדם כיצד לחיות נכון, כיצד לבנות נישואין ומשפחות בריאות, כיצד ליהנות ממערכות יחסים אמיתיות, כיצד לעבוד ביושר, וכיצד לחיות מתוך תחושת קדושה עמוקה יותר.
ה׳ רוצה שניהנה מעולמו בדרך הנכונה. ולכן דווקא בשבועות גם ההנאה הגופנית הופכת לחלק מן המצווה. אפילו עוגת הגבינה עצמה נעשית לסמל. התורה נועדה למלא את החיים במתיקות.
חג שמח ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד