כיצד הגיעה “הפרה האדומה” המפורסמת למיקומה בתורה בין שני “מצבי מצוקה”?
רק לפני פרשת השבוע הזה, היה לנו קורח. תקרית שהסתיימה בצורה טראגית, ולאחר הפרק הנוכחי של הפרה האדומה אנו נזרקים שוב למחסור חמור של מים לקהילה המוצבת במדבר החם.
ואז בא רש”י המפורסם, שמסביר את ההתנגדות הצינית של שאר העמים לחוקי הפרה האדומה. הציניות שלהם מתמקדת בעובדה שאותה “פרה אדומה” מוחלת על מי שהוא טמא (טמא) אבל אדם שהוא טהור הופכת אותו לטמא. ה”אופוזיציה” רואה בכך חוסר הגיון.
נחזור שבוע לפרשת קורח: הרב יוסף דב סולובייצ’יק מתאר את מרד קורח כ”מרד השכל הישר בסמכות התורה…” רש”י מצטט קטע מהמדרש המתאר כיצד קורח מתייחס בגיחוך לחוקים מסוימים ולועג לסמכותו של משה וקדושתו. האמירה הידועה לשמצה של קורח שכאילו כל העם הוא קדוש מבטאת את האמונה שאנו בני האדם יכולים לקבוע “אינטלקטואלית” ומי קדוש או “קדוש יותר”.
בהקשר זה, הפרה האדמה יכולה לסמל את “תשובתו” של הקב”ה להנחה הנ”ל. הפרה האדומה משמשת תזכורת ברורה לכך שסוגיות של קדושה או טומאה אינן נקבעות אינטלקטואלית. הדבר מוכח בכך שהוא יכול “לרפא” טומאה באדם אחד ו”לגרום” לטהרה באחר. למעשה, “טומאה” היא עניין מיסטי לחלוטין, ולכן הרעיון הנ”ל שהפיץ קורח מופרך מיסודו.
לתורה יש מצוות רבות שאנו יכולים להבין עד הסוף (בעיקר המצוות העוסקות ביחסים בין האנשים), אך גם כמה שאנו יכולים ללמוד ולהבין – במידה שהשכל המוגבל שלנו יכול להבין.
שבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד