שבת קודש פרשת חיי שרה
אליעזר מגיע לחרן כדי למצוא שידוך מתאים ליצחק. נראה, כפי שקראנו בפרשת השבוע, שהשליחות שלו מתנהלת (תרתי משמע) בצורה מופלאה. זה הולך בדיוק כמו שהוא רצה. הוא התפלל שהבחורה הנכונה תופיע ותציע שתיה לו ולגמלים שלו. עוד לפני שסיים את תפילתו, באה רבקה ומציעה לו בדיוק את זה.
מרגש מאוד לקרוא כיצד הוא מספר לחמיו העתידי, בתואל, סיפור הולדתו הארוך של יצחק, ילד זקונים להוריו, וכן על הנס האחרון של הפגישה עם רבקה כפי שביקש בתפילתו. לבסוף הוא מבקש מהם את הרשות לקיים את השידוך. התשובה שלהם היא מאוד קצרה:
הִנֵּֽה-רִבְקָ֥ה קַ֣ח וָלֵ֑ךְ אִשָּה֙ לְבֶן-אֲדֹנֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃
האם אני טועה אם אני מזהה יותר מקצת סרקזם בביטוי הזה?
“הנה רבקה, קח ולך”?
נראה כי המשך השיחה מאשר זאת.
וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ וְהָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר-עִמ֖וֹ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר לַֽאדֹנִֽי׃ לַֽאדֹנִֽי׃
עכשיו הם רציניים ואומרים:
וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֙יהָ֙ תֵּשֵׁ֨ב אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים יָמִ֖ים א֣וֹ אַחַ֖ר אַחַ֖ר
האם לא אמרו רק בלילה הקודם, “קח ולך”?
זו הייתה מעין “מלחמת תרבות” בין אליעזר הדתי והמאמין, שאהב לספר את סיפורו בלילות וציפה שהם יתרשמו באותה מידה מהדרך יוצאת הדופן שהדברים התגלגלו, מצד אחד.
לעומת זאת, בתואל ולבן (בנו של בתואל, אחיה של רבקה ואבי לאה ורחל) כלל לא היה להם ענין בניסי אורחיהם. הם בציניות אמרו בלילה הקודם:
“הנה רבקה, קח ולך”.
הם ציפו שהוא יכיר בספקנות שלהם. אליעזר לא היה כזה. הוא לא היה טיפש ולא היה תמים, אלא שהוא היה מאמין. בשבילו ההיסטוריה הייתה חשובה לו מהכל. להם כל זה היה חסר משמעות..
ולבסוף. הוא ניצח, אבל רק לאחר שהנערה עצמה צידדה בפרשנותו שלו לאירועים.
ברכות חמות ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד