שבת קודש פרשת ויצא
חז”ל מתארים את יעקב אבינו כ”הבחיר שבאבות”. שנים עשר ילדיו נשארו, כמו שנהוג לומר, כולם “במשפחה”. זאת בניגוד לאברהם אבינו, שהיה לו בן בשם ישמעאל, ויצחק, שגם בנו עשו לא המשיך את המסורת המשפחתית כרצונם של הוריו.
השאלה היא מה יעקב עשה נכון שמגיע לו ש-12 (!) בנים ילכו בדרכו בעוד שאביו וסבו הצדיקים לא זכו להצלחה זו, אפילו עם משפחה קטנה בהרבה, של שני בנים כל אחד?
אני בטוח שיש הרבה הסברים טובים יותר מהבאים. אולם “שבעים פנים בתורה”. זה מאפשר לנו ללכת בדרך שלנו.
אם נעקוב בקפידה אחר פרשות השבוע בארבעת השבועות האחרונים, נוכל לראות בבירור גורם שהתורה מזכירה הרבה יותר ביחס ליעקב אבינו מאשר ביחס לאברהם ויצחק. רגשותיו של יעקב. אלה ניכרים כשהוא פוגש את רחל – חום, חיבה לבת דודתו ברגע שהוא פוגש אותה. החום כלפי רחל הופך לאבן נגף במערכת היחסים עם לאה. ככל שהמשפחה גדלה, כך גם הקשר הזה הולך וגדל. המפגש המותח עם עשו, שהופך מאירוע טרגי, קטלני למפגש מחודש לבבי ומרגש, הוא דוגמה נוספת לתפיסה הרגשית העמוקה של יעקב אבינו על האירועים. חיבתו המיוחדת של יעקב אבינו ליוסף, שהובילה בהתחלה לריב די מסוכן בין ילדיו, הייתה דוגמה נוספת לגישה חמה ומרגשת.
למרות שחסר לנו כל כך הרבה מידע על חייהם האמיתיים של אבותינו הקדושים, עצם העובדה שהתורה מספרת לנו הרבה יותר על רגשותיו של יעקב אבינו מאשר על רגשותיהם של אבותינו אברהם ויצחק יכולה לתת רמז חשוב.
אפשר לשאול: האם זה יכול להיות (אחד) מסודות הצלחתו של יעקב?
שבת שלום וברכות חמות
הרב חיים מיכאל ביברפלד