מחשבות מעבר לשבת נשא
הלימוד בישיבת פוניבז’ בבני ברק (הישיבה המקורית נוסדה בליטא ב-1908) היה משאת נפשו של כל בחור מבריק בישיבה קטנה (תיכון) בשנות ה-80 של המאה הקודמת. שמחתי להתקבל.
את הישיבה הנהיגו אז שלושה “ענקים” תורניים. המרצים המפורסמים ביותר בדורנו לימדו תחת קורת גג אחת. הבולט שבהם היה הרב שך. אך גם הרבנים פוברסקי האב והרב ורוזובסקי זצ”ל נודעו בידע המצטיין, והשלישיה הייתה ה”צוות” הטוב בעולם התורה.
עם זאת, כדי להגיע לקורס שלהם, היה צריך ללמוד במשך שנתיים תחת צוות הסגל “הצעיר” (אז) – שכלל את הרב פוברסקי הבן (שעכשיו הוא החבר האחרון שנותר מאותה שכבה), וכן את הרב גרשון אדלשטיין, שהלך השבוע לעולמו בגיל מאה.
הרב גרשון לימד בפוניבז’ במשך יותר מ-70 (!) שנה, והוא נשא את שיעורו האחרון ביום שני ממיטתו בבית החולים בו טופל באי ספיקת לב.
אני לא מספיד, אבל אחלוק את החוויה האישית שלי בפוניבז’ – עם הרב זצ”ל.
כשהגעתי לראשונה לישיבה, השתתפתי בהרצאה היומית של הרב פוברסקי הבן. השיעור שלו היה ועודנו (הוא רק בן 93) משתה יומי. הוא התחיל במטח שאלות “מסיבי”, הקשורות בדרך כלל למשפט במסכת שלמדנו. כשהוא סיים את השלב הראשון של השיעור כולנו היינו אובדי עצות איך לא ראינו את הנקודות הבעייתיות של הקטע שהכנו כולנו בבוקר.
עם זאת, כשהרב פוברסקי המשיך בהרצאתו והציע את התיאוריה שלו כדי להסביר את הבעיות שהועלו (בדרך כלל עם כמה דוגמאות מהחיים האמיתיים), אפילו לא יכולנו לזכור שיש בעיה בטקסט.
ובכן – בסמסטר הבא עמדנו לקחת חלק בשיעור של הרב גרשון. ציפינו לזה, כי ידוע היה שהוא לא אחר מאשר מומחה גול לתלמוד.
בהתחלה התאכזבתי מאוד. השיעור היה יבש מאוד. בלי סיפורים, בלי משלים. רק השאלה החשופה והתיאוריה שלו בתגובה לה. הייתי נרדם.
כמה שבועות לאחר ההרצאה היומית שלו, התחלתי להאזין שוב. הבנתי שאמנם השיעור של הרב גרשון היה הרבה פחות פומפוזי ומהנה, היה משהו מאוד חשוב עבורי כתלמיד: ללמוד. הרב גרשון לא ניסה להפוך אותנו ל”מעריצים” של היכולות האינטלקטואליות שלו. אדרבא, הוא תמיד דאג להבין באמת ולהסביר לנו את מהות המסכת. הוא גם לא היה מעוניין “להלביש” את הגמרא בשום אופן מלבד משמעות טהורה. אז גיליתי טעם חדש להרצאה ה”משעממת”. והמשיך לעשות את חלקו ב”העברת התורה מדור לדור(ות)” עד יום לפני מותו בבוקר יום שלישי.
מכיוון שזה לא התאים לאישיותו הצנועה והבלתי מתנשאת, הרב גרשון לא היה מעוניין לחלוטין בכל מעורבות פוליטית, שלא לדבר על תפקיד מנהיגותי, במשך תשעים השנים הראשונות לחייו. הוא שמח לתת עצות על בסיס אישי, אבל לא יותר. בדיוק כשמלאו לו תשעים ועדיין צלול כמו למדן צעיר, החל עולם הישיבות להעמיד בפניו סוגיות ציבוריות רבות וחשובות. לא יכול היה לסרב עוד, הוא השתתף בעל כורחו אך בנחישות בעניינים החשובים ביותר הנוגעים לכלל ישראל.
זו רק דוגמה קטנה לפילוסופיית המנהיגות הידידותית שלו: הנושא שעל הפרק היה איך ההורים צריכים להתמודד עם ילד שכבר לא שומר שבת אפילו כשהוא בבית, מה שמשבש את האווירה האידילית של הבית. הרב גרשון עמד על כך שהורים לא צריכים לדחות או לגרש ילד. אתה צריך רק לתמוך בו ולהמשיך לאהוב אותו.
בברכה ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד