שביב של תקווה – או נקודת מפנה

שבת קודש פרשת חוק בלק

לקוראים מביני עברית, פרשת השבוע היא חגיגה לתיאור העובדתי היפה של עם ישראל יחד עם ברכתו מרחיקת הלכת של לא אחר מאשר בלעם, אנטישמי מוכר.

כאשר אנו קוראים את הפרשה די ברור שהברכות הגדולות אינן באמת רעיונותיו של בלעם עצמו, אלא שהוא נאלץ על ידי הקב”ה לקרוא אותן במקום ה-“דיבור שנאה”, שזו הייתה כוונתו המקורית.

חוץ מזה. מאוחר יותר בספר “דברים” מתגלה ש”קללת ה’ המקוית הפכה למעשה לברכות כפי שהן מופיעות בקריאה השבוע:

עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃

וְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

אני תוהה, שמא הקב”ה רצה שמישהו ימסור את הברכות היפות הללו, מדוע הוא לא עושה זאת “באמצעות” ידיו הבטוחות של איש קדוש כמו משה רבינו. או – אם זה היה אאוטסיידר, אז יתרו היה בחירה מושלמת. אבל למה ליישב את העניין על ידי “מעשה טוב” של בלעם?

אולי: זה מלמד אותנו שיעור חשוב בחיים. “קללה יכולה להפוך לברכה” או בשפה מודרנית יותר: לקללה יכולה (לעיתים קרובות) להיות שביב של תקווה…

ואכן, משימה אחת (מני רבות) בחיינו היא לנסות להפוך כל מצב קשה מקללה לברכה.

פיתוח חיסוני MRNA (אשר חיסנו בעקביות מיליוני אנשים נגד Covid19) החל בסוף שנות ה-60. זה היה תהליך מאוד ארוך שאמנם הבטיח תרופות אפשריות לכמה מחלות חשוכות מרפא, אבל התקדם לאט מאוד….

עם זאת, ברגע שהמגיפה הפכה למצב חירום עולמי, המדענים הגבירו את הקצב. תוך מספר חודשים (!) אושר החיסון הראשון וניתן בהצלחה למיליוני אנשים בסיכון.

תהליך זה יכול היה להקדים בשנים רבות את האפשרות לטפל במחלות חשוכות מרפא אחרות ולהאריך חיים הרבה מעבר לטיפולים הקיימים כיום. אכן, עניין זה יכול להיות מקרה של מאמץ אנושי מתואם להפוך קללה עולמית נוראה לברכה עתידית. תודה לה’.

בברכה חמה ושבת שלום

הרב חיים מיכאל ביברפלד