בשבוע שעבר היה י”ז בתמוז – יום צום המנציח בין היתר את שבירת הלוחות (עזרת דברות) על ידי משה רבינו. לכן אני מוצא שכל אירוע שמחבר אותנו ללימוד התורה מתאים מאוד.
1. הייתי בלונדון. שם השתתפתי ודיברתי בטקס סיום בבית הספר “ביחד”; זהו בית ספר מיוחד עם מעון יום משולב המציע סביבה חינוכית ייחודית. מתקן מדהים לילדים עם לקויות למידה. למען האמת, לא ציפיתי שהילדים ייבחנו בצורה רצינית. להפתעתי הרבה, הודיעו לי המורים שאנחנו יכולים לשאול את הילדים בכל כיתה שאלות לגבי החומר שהם לומדים – ולצפות לתשובות טובות. מה שקרה אחר כך היה שיעור חינוכי נהדר עבורי! ילדים שנראו כבעלי מוגבלויות רציניות בכל זאת הצליחו להסביר לי דברים שלא ידעתי על המילים שמע ישראל. מהמם. אבל הרגע המרגש ביותר הגיע כאשר נשאל ילד בן תשע, שהמוגבלות השכלית שלו כל כך קשה שהוא לא יכול לדבר, “כמה קירות יש לסוכה?” מכיוון שהוא לא יכול לדבר, הוא הצביע על ארבע אצבעות. ואז נשאל: “בכמה דפנות כשרה סוכה”? שוב הצביע, אבל הפעם רק בשלוש אצבעות. מכיוון ששתי התשובות היו נכונות, כולם בחדר מחאו כפיים סועות. הילד חייך חיוך רחב. לי היו דמעות בעיניים.
2. השתתפתי אז ב”קידוש קל שלימי חול” אחרי מעריב כשכולנו שברנו את הצום. אחד המשתתפים ניגש אליי וביקש ממני לברך את בנו בן ה-14 (ביחידות) על כך שבילה את אחר הצהריים (הארוך מאוד, האנגלי) במהלך הצום בקריאת כל מסכת ה מכות מהתמוד הבבלי מתחילתו ועד סופו. מכות היא מסכת בסדר נזיקין המשמשת מסכת נלווית לסנהדרין. עכשיו, לעשות זאת אחר הצהריים בזמן צום זו משימה לא פשוטה, אפילו עבור רב מבוגר ומנוסה. נדהמתי מכוח הרצון של תלמיד חכם צעיר זה.
אני חושב על שני האירועים האלה. אני בטוח שלשניהם יש משמעות גדולה שם למעלה! אומרים בארמית רחמנא ליבא בעי – “הקב”ה דורש את הלב” (סנהדרין 106).
אולי הילד שיכול לתקשר רק עם האצבעות השיג אפילו יותר, מי יודע.
כל טוב
הרב חיים מיכאל ביברפלד