שבת קודש פרשת כי תבוא
נקרא השבוע :
כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃
לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃
רש”י מעיר על כך:
״לָא בַּשָּׁמַיִם הִיא״, שֶׁאִם בַּשָּׁמַיִם הִיא — אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ
(עירובין 55א)
מה מתכוון רש”י בזה? מה התורה מנסה לומר כאן?
האם אפשר “לטפס לגן עדן”? למה שיגידו לנו משהו שהוא ממילא בלתי אפשרי גם אם נצטווינו?
אולי: אנשים רבים מתרשמים שכדי לקיים את תמצית התורה והמצוות צריך להיות צדיק מושלם; אדם שטיהר את עצמו לחלוטין.
הפסוק הזה אומר לנו שההפך הוא הנכון – אנחנו לא צריכים להיות “מטפסי אוורסט” רוחניים כדי למלא את החובות שנקבעו בתורה.
אלא, כפי שמוסבר בפסוק הבא
כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃
לחיות חיים יהודיים מלאים זה לא עניין השמור ל”מעמד אליטיסטי”. זה פתוח לכולם, כי בפיך ובלבבך לעשותו.
שבת שלום ואיחולים
הרב חיים מיכאל ביברפלד