שבת קודש פרשת ניצבים
השבוע אנו קוראים את פרשת ניצבים. את הפרשה הזו קוראים תמיד בשבת האחרונה של השנה.
שמתי לב לחזרה חריגה של מילה מסוימת גם בפרשת השבוע שעבר (כי תבוא) וגם בפרשת השבוע – ניצבים. המילה “היום”. זה קורה בהקשרים שונים לעתים קרובות יותר מאשר בכל פרשה אחרת בתורה כולה. חייבת להיות סיבה לזה!
רבים מאיתנו (כולל אני!) אוהבים לנסות לטפל בחסרונות שלנו כשאנחנו מתקרבים לשנה החדשה (ואני לא מתכוון לדיאטה כמו לפני ראש השנה האזרחית…) למה את רוב הדברים שרצינו לעשות ולשנות לא מחזיקים מעבר לסוכות?
אולי החזרה החריגה של המילה היום נועדה ללמד אותנו את החשיבות של לעולם לא
לדחות שום דבר חשוב. ואם אנחנו רוצים לשנות משהו, כדאי שנעשה את זה היום ולא “בשבוע הבא”.
למעט חריג אחד
כשאנחנו כועסים על חבר, בן/בת זוג או ילד – ואז משחררים את הכעס שלנו. בואו נדחה את זה למחר. סביר מאוד שעד אז כבר נסדר הכל ונרגע.
שבת שלום וברכות חמות
הרב חיים מיכאל ביברפלד