שבת קודש פרשת תרומה
פרשנים מודרניים אוהבים לצטט את הרעיון הבא מתוך 'מורה נבוכים' של הרמב"ם, מדוע קיבלנו הוראה להקריב חיות כקורבן בבית המקדש:
"בהתאם לחכמתו ותוכניתו של ה', כפי שהתגלתה לאורך הבריאה, הוא לא ציווה עלינו לנטוש ולבטל את כל סוגי השירות הללו (שהיו נפוצים בין העמים); שכן ביצוע ציווי כזה היה יוצא נגד טבעו של האדם, שבדרך כלל נאחז במה שהוא רגיל אליו. מסיבה זו, הקב"ה אפשר להמשיךבהקרבת קורבנות; קודם היה נהוג פולחן של ודברים דמיוניים ובלתי מציאותיים, וציווה אותנו לשרת אותו באותו אופן…"
חוקרים הביעו דעות שונות על הציטוט לעיל. יש אומרים שהרמב"ם עצמו חזר אחר כך על דעתו. אחרים טוענים שדעתו שגויה.
אולם – אם כן נקבל כאן את דעת הרמב"ם, מדוע נתייחס ל"בית המקדש השלשי" עתידי, לאחר שלא הבאנו קרבנות, במשך אלפיים שנה – אשר ברבים הזכירו במקורות מוקדמים?
התשובה יכולה להיות שלפעמים אנו רואים (בטעות) במוקד העיקרי בבית המקדש מקום בו אנו מקריבים קורבנות. זה היה כמובן חלק חשוב מבית המקדש (הראשון והשני), אבל לא המוקד העיקרי.לב ליבו של בית המקדש היה "קודש הקודשים". ולא הקרבנות. זה היה המקום שבו לוחות הרית, הראשונה השבורה, והשנייה. כך גם לגבי ספר התורה, שכתב משה רבינו בעצמו.
בבית המקדש שכן גם בית משפט עליון. מקום בו ההילה הקדושה והטהורה סייעה לשופטים בעלי הניסיון הרב ביותר להכריע בנושאים החשובים ביותר לכלל ישראל, וכן בעניינים אישות.
באופן כללי, אנו יודעים שבבתי המשפט הטובים והעצמאיים ביותר יש שיעור טעויות של כ10-15%.
בין כותלי המקום הקדוש ביותר פעלה מערכתמשפט, במידת האפשר, קרוב ל-100%.
ברכות חמות ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד