באמצע תקופה חשובה מאוד בחיי יעקב אבינו, אנו קוראים:
וַיָּבֹא יַעֲקֹב לֻזָּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית־אֵל הוּא וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ׃
וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלָיו בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו׃ (בראשית ל"ה, ז')
הפסוק הבא נראה מעט מחוץ להקשר, שכן הוא אומר:
וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית־אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת׃ (בראשית ל"ה, ח')
מעולם לא שמענו על דבורה בעוד חייה — מדוע אם כן מוזכרת פטירתה כאן?
אני רואה כאן לקח חשוב:
בעוד יעקב אבינו עסוק בעניינים שמשנים עולמות — הוא אינו שוכח להעניק כבוד לאישה שהניקה את אשתו — לפני עשרות שנים!
ה"אנוש" האמיתי אינו שוכח את חובותיו הקטנות, גם כאשר הוא עסוק מאוד באירועים "ענקיים".
על לבנו ומחשבתנו למצוא מקום לשניהם …
שבת שלום וכל טוב
הרב חיים מיכאל ביברפלד