וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד
(בראשית 46, 29)
רש"י מסביר שהבכי היה רק חד צדדי. יעקב לא בכה בפגישה הכל כך מרגשת הזו. למעשה, הוא אמר קריאת שמע.
הרי אנו יודעים שליעקב היו יחסים קרובים מאוד עם יוסף, וכל הפרשנים תוהים איך יכול להיות שהיה לו מעט רגש כשהוא פגש את בנו האהוב ביותר אחרי כל כך הרבה שנים. האם לא ניתן היה לומר קריאת שמע כמה דקות קודם או מאוחר יותר?
אחת המשימות החשובות של חיינו היא להיות בשליטה על הרצונות שלנו, על מידותנו. זוהי משימה לכל החיים אשר – כולנו יודעים, יש לה עליות ומורדות…
יעקב אבינו בחן את הרמה האולטימטיבית והגבוהה ביותר של משימה זו; האם יוכל להתרכז בקריאת שמע, אפילו ברגע זה בזמן, שבו – מן הסתם – מחשבותיו ורגשות האהבה שלו ל"בנו החדש" היו בשיא עוצמתם.