השכינה ואנחנו – שבת ק' פרשת פקודי

פרשת השבוע  מביאה אותנו לסוף ספר שמות. הפרק האחרון מדבר על בניית המשכן. בפסוק האחרון נכתב:

כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהֹוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כׇל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכׇל־מַסְעֵיהֶֽם׃

(שמות ל"ח:38).

השכינה, הרוח האלוקית, התגלתה מעל המשכן בכל עת, בתחילת  בניית המשכן אומר ה':

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

לא כתוב "ושכנתי בו", אלא "ושכנתי בתוכם". וכך הפכנו אנו ל-"מקום" בו יכלה השכינה לשכון.

איך בן אדם יכול להגיע לרמה הזו?

הרבה כתוב בתורה על קיום  קדושת המשכן. זה חל על כל בן אדם. לתורה יש גישה ייחודית למושג הקדושה. היא דוגלת בהשתתפות בעולם הפיזי. מכל היצירות, רק האדם יכול לרומם את מעשיו ולהפוך אותם לייחודיים, תכליתיים ומצטיינים. לחיות במישור של השתתפות בממד הפיזי של העולם, להינות מההנאות שיש לעולם להציע, אבל להשתמש בהם ככלי לשירות לאלוקים, זו קדושה אמיתית.

אבותינו הם דוגמה מושלמת לכל הדורות הבאים. כל אדם חווה את נדודיהם של אבותינו במדבר. יש לנו את השיאים שלנו, אבל גם שפל וקשיים גדולים. מי שמחזיק במחויבות לחיות חיים עם מטרה – קדושה – ושומר על הכיוון נשאר עקבי לאורך כל האתגרים הרבים העומדים בפנינו. אדם זה נע בחיים כשהשכינה מונחת עליו. נוכחות אלוקים שומרת עליו/ה ומפלסת את הדרך ברגעים הקשים של החיים

חודש אדר ב'  שמח ושבת שלום! הרב חיים מיכאל ביברפלד