הממשלות והאנשים של אירופה וארצות הברית חווים היום את אחת הדילמות החמורות של זמננו.
האם אנחנו מגינים על מה שאנחנו מאמינים בו או על מה שחתמנו?
אנו מאמינים כי אוקראינה, גם אם בשנים האחרונות לא תמיד הייתה בחזית הדמוקרטיה וכיבוד זכויות האדם , בכל זאת עשתה צעדים יציבים מאוד לקראת קיום ערכים אלו.
אנו גם מאמינים (ועכשיו גם יודעים!) שהפדרציה הרוסית מתרחקת במהירות ממידת החופש הקטנה שהיא מעניקה עד כה לאזרחיה. תחת המנהיג-דיקטטור הנוכחי וכדי לממש את שאיפותיה, רוסיה מוכנה לרצוח אזרחים שלה, שלא לדבר על אנשים זרים.
אולי זה היה צריך לשכנע אותנו להשתמש בכוח צבאי כדי להגן על אוקראינה.
ובכן, אנחנו לא סופר-פציפיסטים. אם חברה בברית נאט"ו היתה מותקפת, היינו מגיבים בכח.
אבל כאן אנחנו לא מגיבים; לא בגלל שאנחנו בעקרונית לא היינו מוכנים לעמוד על הערכים שלנו, אלא בגלל שאוקראינה אינה חברה בנאט"ו.
נניח שטורקיה, שהסטנדרטים הדמוקרטיים וזכויות האדם שלה מוטלים כיום בספק, היתה הקורבן של התוקפנות הרוסית, אז כנראה היינו שנאלצים להגיב צבאית.
השאלה המוסרית היא: מה חשוב יותר בסולם הערכים שלנו? שמרת ברית רשמית או המשבר ההומניטרי של דמוקרטיה צעירה הנאבקת על קיומה?
אני לא מתיימר לדעת את התשובה, אבל זה לא נותן לי מנוח.
!מאחל חודש אדר ב' שמח
הרב חיים מיכאל ביברפל