אנו מתחילים את הסדר של פסח (אחרי הקידוש) באמירת
"הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח."
מאז שהייתי ילד, התעצבנתי על האמירה הנ"ל ושאלתי את אבי זצ"ל: איך אפשר להזמין מישהו לסעוד כשאנחנו כבר יושבים לסדר? האם זה לא רק מס שפתיים בלי כוונה רצינית לארח באמת מישהו?
השנה הבנתי את המסר של מחבר ההגדה.
מה עושים כשמגלים שהאוכל שהוכן לשבת התקלקל פתאום? יש חברים שעליהם אנחנו יודעים שלא יכולים לבקר לארוחת ערב בלי תאום מראש, כי למרות שהם חברים טובים, הם צריכים לדעת שבועיים מראש מתי מגיע אורח… ויש גם את האחרים שאנחנו מכירים, הם תמיד ישמחו לקבל אורחים, גם אם הם לגמרי לא היו מוכנים. האוכל אולי קצת מאולתר, אבל האווירה נפלאה.
מחבר ההגדה רוצה שננסה להשתייך לקבוצה האחרונה. עד כדי כך שאנשים במצוקה צריכים לדעת שהם יכולים להגיע אלינו גם לאחר תחילת הסדר.
שבת שלום ופסח כשר שמח!
הרב חיים מיכאל ביברפלד