השבוע נקרא:
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃
וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀
עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם
ועל כן אנו שואלים: לבני ישראל הרי יש את ענן הכבוד שידריך אותם, יש להם את משה ואהרן. האם הם עדיין צריכים את יתרו כ”מנהיג”?
אולי זו הייתה יותר מחווה מנומסת, כזו שגם משה וגם חמו ידעו שאין ממש צורך. עם זאת, אולי הרבה יותר נחמד לבקש מאורח להישאר זמן רב יותר מכיוון שהשהייה שלו חשובה למארח!
בואו נסתכל על זה מנקודת מבט אחרת: גם אם יש לנו את הידע הדרוש כדי למלא משימה חשובה, לפעמים זה יתרון אמיתי שיש “אאוטסיידר” שמסתכל מבחוץ על התוכניות שלנו. נקודת המבט החיצונית שלו יכולה להיות לעזר עצום במימוש המוצלח של התוכנית.
ואכן, רש”י אומר שיתרו אולי חזר לארצו, תוך שהוא מבין שבקשתו של משה היא רק מחווה של נימוס. בעוד שהרמב”ן סבור שיתרו אולי נשאר עם בני ישראל – בהינתן היתרונות של היכולת להועיל דווקא בהיותו “זר”.
שבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד