נקרא השבוע:
לֹא-תַסְגִּ֥יר אֶל-אֲדֹנָ֑יו אֲשֶׁר יִנָּצֵ֥ל אֵלֶ֖יךָ מֵעִ֥ם אֲדֹנָֽיו׃
עִמְּךָ֞ יֵשֵׁ֣ב בַּמָּק֧וֹם אֲשֶׁר-יִבְחַ֛ר שְׁעָרֶ֖יךָ בַּט֣וֹב ל֑וֹ לֹ֖א לֹ֖א
זה מצב מעניין. במבט ראשון, המשרת עזב את אדונו שלא כחוק ועליו לחזור.
אז למה אנחנו מצווים לא רק לא לשלוח אותו בחזרה, אלא להעניק לו חופש ולאפשר לו לחיות איתנו בשלום?
אולי בגלל שבעוד שהוא מחויב לחזור על פי חוק, יש כאן מניע מכריע. עלינו לקחת בחשבון את רגשותיו של האדם הנוגע בדבר. בואו נדמיין את ההקלה, האושר ותחושת החופש שהוא זכה לשעות/ימים או שבועות לאחר בריחתו. אדם שזכה לחירות להחזיר אותו למצבו הקודם יהיה כל כך כואב שאסור – גם אם בריחתו לא הייתה באישור או לא הייתה נכונה.
את החופש שהושג אי אפשר לקחת בחזרה.
הרב חיים מיכאל ביברפלד