שבת קודש פרשת בשלח
שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה’ אֱלֹקיכֶֽם׃ ׃
האם האנשים שזה עתה היו עדים לקריעת ים סוף, כנראה הנס הגדול בכל הזמנים, נזקקו לנס נוסף “קטן” כדי “להכיר באלוקים”? למען האמת, אם קריעתת הים לא הספיקה, שום דבר לא ישנה את הגישה שלהם.
קווי הרכבת הראשונים נבנו ברוסיה בסביבות 1830. בהדרגה החליפו את ההובלה ההמונית המסורתית בסוס ובעגלה. זה כמובן היה הנושא המרכזי של העיתונים ושל “חדשות המקוה” במשך חודשים ארוכים, אולי אפילו כמה שנים. מתישהו בזמן הזה הגיעה הרכבת הראשונה גם לסמולנסק. כמו כולם, נהרו היהודים לתחנה החדשה לראות את הרכבת החדשה. ביניהם היה חסיד מבוגר ומכובד. מנהל התחנה לקח אותו מסביב לבדוק את הקרונות לפני שהראה לו את הקטר והסביר כיצד הקיטור מסובב את גלגלי הקטר, אשר מזיזים לאחר מכן את גלגלי הרכבת בפועל… החסיד נדהם מכל מה ששמע זה עתה; הוא ניסה לעכל את המידע “היי-טק” שקיבל זה עתה. ולפני שהוא עזב הוא אמר יש לי רק שאלה קטנה: “איפה הסוסים שמושכים את הרכבת?”
בני ישראל חיו במצרים יותר מ-200 שנה, מדינה שהייתה אז מאוד מתקדמת מבחינת מדע וטכנולוגיה. אבל כידוע, זו הייתה תקופה שבה המצרים (כמו רוב אוכלוסיית העולם באותה תקופה) האמינו בפוליתאיזם, אם לא בעבודת אלילים גמורה. כדי לחולל שינוי במנטליות של בני ישראל, הרחק מהפגאניות הזו ולקראת מונותיאיזם אמיתי, היה צורך בהרבה יותר מאשר נס “חד-פעמי” רחב היקף.
הם היו צריכים בחיי היומיום שלהם: לראות את “אלוקים” בחיי היומיום שלהם לפני שהיו מסוגלים נפשית להפנים את האמונה בא-ל אחד.
בברכה ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד