שבת קודש פרשת תולדות
מוקדם מאוד בחיי באתי במגע עם הביוגרפיות של צדיקים אמיתיים. תמיד אהבתי את הפרקים שתיארו את הרגישות וההתחשבות המדהימים של אנשים נהדרים לצרכים ולרגשות של אנשים אחרים. וכמובן, לעבודת השם שלהם ולהתמסרותם ללימוד התורה. זה נתן לי את הבסיס לאמונה. בחלק מהספרים היה פרק שבדרך כלל דילגתי עליו – הפרק שבו מתואר הצדיק כאדם “על אנושי” שמעולם לא רצה בהנאות עולם ולמד רק תורה מגיל שלוש… הייתה לי הרגשה, שגם אם זה היה נכון, זה מראה לנו אנשים “נורמליים” שהצדיק עשוי מחומר שונה מאיתנו ולכן לעולם לא נשיג משהו כל כך גדול. זה היה מייאש אותי ובחרתי לא לקבל את זה במלואו.
נושא זה עולה מיד בראש כשאתה קורא את הפסוק הבא בפרשת השבוע. כשיצחק אבינו, אחד הצדיקים הנערצים והאמיתיים בכל הזמנים, מדבר אל עשו.
וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃
וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י (צידה) [צָֽיִד]׃
וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃
אז הנה אדם מבוגר מאוד, אחד משלושת אבותיו של עם ישראל, האיש שהיה מוכן למות למען קידוש השם – מעוניין לקבל “מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי” על בנו הצדיק פחות שיברך. .
עיקר המפרשים (כגון רש”י והרמב”ן) אינם אומרים דבר בנושא זה. ספרנו מסביר שיצחק רצה שעשו “יתחבר” אליו כדי שיצחק יוכל לתת לו ברכה, והדרך להתחבר (עבור עשו) הייתה להביא לו אוכל.
פרשנים מאוחרים יותר (ובעיקר מקובלים) אומרים שהאוכל הטעים של יצחק היה מטרה הרבה יותר גבוהה. כדי שהצדיק יוכל “לפדות את חלקיקי הקודש” מדברי עולם, כגון אוכל. למרות שאנו מוצאים אמונה מוחלטת בהסברים העליונים הללו, התיאור הפשוט נותר על כנו ומרמז שהתורה רוצה שנדע שקדושה אינה בהכרח התנזרות מוחלטת מההנאות המותרות של העולם שה’ ממליץ בצורה כה נפלאה שברא.
מתוך מחשבה זו, אני זוכר את סעודות השבת עם האדמו”ר הקדוש מבוהוש זצ”ל בתל אביב. הארוחה כללה 5 או 6 (!) מנות טעימות. הרבי אכל חתיכה קטנה מכל מנה. אבל – אפשר היה לראות את זה. בפניו רואים שהוא רק “נהנה” משבת קודש. לא מהאוכל… אז אולי אפילו לא הבנתי נכון את הפשט …
בברכה לבביתת, שבת שלום וחודש טוב
הרב חיים מיכאל ביברפלד