משה רבינו, המנהיג המשפיע ביותר שהיה לעמנו אי פעם, מנקודת המבט של היום לא היה כשיר כמנהיג פוליטי לאומי.
תשובתו לפקודת ה':
וְעַתָּה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל-פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵא אֶת-עַמ ִּ֥י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃
היתה סירוב.
לא פעם אחת, לא פעמיים. הוא דחה את הבקשה ארבע פעמים! ראשית בטענה שבני ישראל לא יאמינו שהוא נבחר להנהיג אותם. מאוחר יותר נימק את דחייתו בכך ששפתו "איטית".
מה הייתה הסיבה האמיתית?
במהלך ה"שיחה" הזו הסתבר לבסוף שהבעיה האמיתית הייתה החשש של משה רבינו שאהרן, האח הגדול, עלול לקנא.
רק כאשר ה' מבטיח לו שאהרן ישמח, משה רבינו מקבל את המשימה. (כמה רחוק מהפוליטיקה של היום…)
די מדהים. כנראה שמשה רבינו ידע מה עומד על הפרק: חילוץ עם ישראל מהעבדות הנוראה ביותר תחת המשטר הרצחני של מצרים. האם זה לא היה עדיפות מוחלטת על מה שאחיו הגדול עשוי (או אולי לא) להרגיש? כי הרי לבסוף, ה' הוא המקור האולטימטיבי לאתיקה ולהתנהגות מוסרית. אז האם הוראת ה' לא גוברת על עניין אישי של האח הגדול?
עשוי להיות. אכן, גאולת עם ישראל הייתה בעלת חשיבות עליונה, והיה צריך להתעלם מההשפעה האפשרית על כל פרט אחר. אבל הנקודה שמשה רבינו העלה הייתה שהוא פשוט לא יכול היה לעשות את זה. אהבתו וחיבתו לאחיו הגדול יפריעו לו נפשית ואף פיזית להשלים משימה זו.
ויתכן שזו הייתה הסיבה שבגללה נבחר משה למנהיג הראשון של עם ישראל.
על סמך פסוק מפרקי אבות, מתארים חז"ל את משה רבינו כ"חכם לב".
מיטב האיחולים ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד