שבת קודש פרשת בשלח
את השירה – שירת האמונה – שרו בני ישראל ביציאתם מהים האדום. כל כך חשוב שנשיר אותו כל בוקר.
חז"ל מספרים לנו שכאשר המלאכים ביקשו רשות להזדמן בעצמם להודות לה' על נס ים סוף הם נדחו. אָמַר לָהֶם הַשֵּׁם: "בְּרִיאָתִי (הצבא המצרי) טובעת בים, ואתם רוצים לשיר?"
השאלה המתבקשת היא. אם כן, מדוע הורשו לבני ישראל לשיר ושירתם הונצחה בתורה? התשובה הרווחת היא שבני ישראל ניצלו מהמוות והעינויים שהיו גורמים להם המצרים אלמלא הנס. לכן מובן ומקובל שהם ישירו וישבחו את ה'. המלאכים לא היו מעורבים באירוע הזה ונאלצו להתאפק מלשיר כי כל כך הרבה אנשים מתו.
אולי אוכל אני להוסיף כאן הרהור נוסף.
חסידי קרלין ידועים במנהגם להתפלל מאוד בקול רם. קשה לכל אחד מחוץ לקהילתם להתפלל איתם כאשר כולם צועקים את התפילה בקול רם.
חסיד אחד כזה ביקר בווינה ופנה לאדמו"ר מצ'ורטקוב (סבי מצד אמי) בבקשה הבאה: "הייתי רוצה להתפלל עם המניין שלך בשבת, אבל בבקשה הרשה לי להתפלל בקול רם כמו שאני רגיל". הרבי סירב בנימוס ואמר: "אתה מוזמן להיות איתנו, אבל אתה חייב לכבד את המנהג שלנו ולהתפלל (כמעט) בשקט". החסיד הסכים!
בשבת הופיע החסיד בבית הכנסת ושמר על שקט עד ש… פתאום שכח את עצמו וחזר לדרך התפילה של קרלין בקריאת התפילה בקול רם.
כשהסתיימה התפילה והוא הבין את טעותו, נכנס לחדר העבודה הפרטי של הרבי והתנצל. הרבי חייך ואמר. זה בסדר, אתה לא צריך להתנצל. הוא המשיך: "כשהגעת אלי ביום שישי, רצית לצרוח ולצעוק, ואני אמרתי שלא. כשצרחת בתפילה בשבת, זו לא הייתה צרחה מתוכננת, אלא צורת תפילה לבבית וספונטנית. בסדר…"
בחזרה לשירה: כשבני ישראל שרו את השירה שלהם, זו לא הייתה זו "הופעה" מתוכננת. אדרבה, זה היה שיר שהגיע ממעמקי נשמתה. משהו שאי אפשר לעצור. המלאכים ביקשו רשות. שירה מתוכננת… זה לא בסדר כשכל כך הרבה מצרים מתו.
יש משהו מאוד מיוחד בלחוש לפעמים רצון ספונטני, בלתי צפוי לעשות משהו טוב.
שבת שלום ומיטב האיחולים
הרב חיים מיכאל ביברפלד