פורים התשמ"ד
בעת הזאת, אנחנו מנסים לשמור על מצב רוח, לשמור על חיוך על הפנים – ואפילו לחלוק בדיחה עם חברים. אולם אני תוהה האם זה מתאים בשעת צרה להרבה אנשים בארץ ישראל? ובכן, אני חושב שכן. ויורשה לי לספר את הסיפור הבא כ"ראיה".
הסיפור הבא קרה בבני ברק לפני למעלה מ-65 שנה:
בשבת אחר הצהריים שקטה, אדם עם ילדו הקטן דופק על דלתו של הרב הנערץ והמפורסם בעולם, ה"חזון איש". האיש מתנצל על ההפרעה בטרם עת ומסביר כי הוא זקוק בדחיפות לברכה מהרב. הילד הקטן שאיתו בלע מטבע ולמרות שהוא יכול לנשום בחופשיות כרגע, האב חשש מאוד שהמטבע עלול להיתקע בריאותיו של הילד ולגרום לו להיחנק. אז הוא מבקש מהרב ברכה. המטבע אמור לצאת מעצמו. אחרת יצטרך להביא אותו לבית החולים ואולי הוא יצטרך ניתוח להסרת המטבע.
אמר החזון איש לאב המודאג: קח את הילד לרב כהנמן, הראש המפורסם לא פחות של "ישיבת פוניבז'". בינתיים האב נדהם ושאל למה הוא צריך ללכת לרב אחר… החזון איש (שהיה בכלל אדם רציני מאוד) השיב, "כי הרב כהנמן (שהיה גאון בגיוס כספים לישיבה) יודע להוציא כסף מהמקומות הכי קשים… האיש התחיל לצחוק, הילד הצטרף אליו ושיעל החוצה את המטבע הקטן.
אז אמר החזון איש: אתה רואה איך "שמחה" יכולה לפעמים לעזור לנו לצאת ממצבים נואשים. וחוץ מזה, גם אם אנחנו לא יודעים למה אנחנו בשמחה (כמו הילד בסיפור שלנו שבוודאי לא הבין את ההומור של הרב), זה עדיין עושה לנו טוב!
מאחל שבת שלום ופורים טוב!
הרב חיים מיכאל ביברפלד