שבת קודש פרשת שמיני / שבת החודש
נקרא השבוע:
וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶל־כׇּל־הָעָֽם׃
התרגום מעברית לשפות זרות לא מצליח לזהות נקודה מאוד מעניינת במקור העברי. משה ואהרון נכנסו לאוהל. הגרסה העברית אומרת ויבוא, -ביחיד, מה שאומר שרק אדם אחד הגיע. אולם הפסוק ממשיך לומר ויצאו, ויברכו – ברבים, ובו נאמר כי גם משה וגם אהרן יצאו וברכו את הנאספים. התרגומים בד"כ לא מבדילים בפרטים אלה.
אולי יש בכך כדי ללמדנו שהכוח שהיה למשה ואהרן, המאפשר להם לברך, בא בעקבות כניסתם של שניהם למשכן מאוחדים בלבם ובמוחם – כפי שעולה מההתייחסות אליהם בלשון יחיד.
בניגוד גמור, הפסוק הבא העוסק בטרגדיה של נדב ואביהוא ומתחיל:
וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃
אולי הסבה לכך שהטעות הגורלית שלהם מתחילה בכך שכל אחד מהם לוקח את מַחְתָּת֗וֹ שלו. סימן שהם היו הרבה פחות באחדות מאשר אביהם אהרון, אחיו של משה רבינו. ההבדל המובהק הזה מלמד אותנו כמה צרות אפשר למנוע, וכמה יותר אפשר להשיג על ידי הליכה ביחד מאשר על ידי הליכה לבד
שבת שלום, מיטב האיחולים וחודש ניסן טוב
הרב חיים מיכאל ביברפלד