האם כהן נכה יכול "לעבוד" בבית המקדש?
כהן נכה מוזכר בפירוט רב בפרשת אמור. בעוד שהוא יכול לקבל הרבה מההטבות הניתנות לכהנים (הוא ב"שכר"), הוא אינו יכול לשמש כחבר צוות מן המניין בבית המקדש ומוגבל לפעילות מצומצמת ביותר.
שאלה זו רלוונטית לנו במיוחד שכן אנו חיים בתקופה שבה נעשים מאמצים בכל תחומי החיים לאפשר ולעודד השתתפותם של אנשים עם מוגבלות. אנו נמצאים בעידן (מה שנקרא) "עידן ההכללה".
הרב בני לאו (יו"ר אקים, ארגון צדקה המוקדש לתמיכה באנשים עם מוגבלות שכלית) ניסה לפתח גישה חדשה. הרב לאו טוען שגישת התורה לכהן הנכה מבוססת אך ורק על כך שלחברה – באותה תקופה – הייתה ראיה מבזה כלפי נכים, ויהיה זה חוסר כבוד לבית המקדש שכהנים נכים יבצעו משימות חובות. הרב לאו מגיע אפוא למסקנה שבעולם של היום הכהנים יהיו רשאים למלא את כל התפקידים בבית המקדש וכי הדבר לא יפר אף אחת מההגבלות המקוריות.
אולם גישה זו נדחתה בתוקף על ידי הרב אהרן ליכטנשטיין זצ "ל (שהיה ראש ישיבת הר עציון בה למד הרב לאו).
אז אנחנו עדיין רוצים להבין את המניע מאחורי המגבלה הזו.
למעשה, הרמב"ם נותן הסבר שיכול להתפרש כמקור טוב לרב לאו. הוא אומר במורה נבוכים (3.45):
ולהגדיל הבית הבית הגדיל הגדיל עובדיו וציוה וציוה להלביש נאים להלביש יפים יפים וטובים לכבוד ולתפארת״ ושלא ב׳עבודה׳ מום׳ ולא בעל אלא הכיעורים הכיעורים כן כן גם ב׳כהנים׳ – כמו שהתבארה בתלמוד זאת ה׳מצוה׳ – מפני שהמון לא. גדל אדם א צלם בצורת האמיתית אלא בשלמות איבריו ויפי בגדיו; והמכוון – שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל.
למרות שנראה שהחברה שלנו נוהגת "אפליה חיובית" נגד נכים בתחומים מסוימים, אין זה אומר שכללי הכהנים התנ"כיים השתנו. על אחת כמה וכמה שברור שחלק מההלכות לגבי תהליך עבודת קרבנות, אם לא כולן, זוכות לאלמנטים רוחניים גבוהים יותר שהם מעבר ליכולתנו להבינן. וכל שינוי שעשוי להיות "אנושי" או "סביר" עבורנו יכול לקבל תוצאה שונה לחלוטין בהקשר של עבודת בית המקדש.
בהקשר זה חשוב לזכור שרבים מהדמויות המשמעותיות בתורה היו בעלי מוגבלויות – ובכל זאת נבחרו להוביל אותנו לאורך הדורות:
יצחק אבינו היה עיוור בזקנתו. יעקב אבינו צלע, למשה רבנו היתה פגיעה בדיבור. כל אלה אינם מעידים על כך שהתורה "מפלה" אנשים שנולדו עם או רכשו מוגבלות.
כמה מהמנהיגים הנוכחיים של עם ישראל ממשיכים להדריך, לייעץ וללמד גם בשנות התשעים לחייהם ואילך, גם כשהיכולות הפיזיות שלהם פחתו. הנשמה של אדם היא ה"מרכיב" החשוב ביותר שלנו, והיא אינה תלויה כלל במראה החיצוני או ביכולותינו.
עם זאת, לעיתים קרובות ניתן להבחין בהבעת פניו ומראהו של אדם שהוא או היא עובדים על "לטהר" את האופי. זה בולט בבירור לאורך השנים בביטוי:
כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹקים עָשָׂ֖ה אֶת-הָאָדָֽם –
באיחולים לבביים
הרב חיים מיכאל ביברפלד