בשבוע הבא מדליקים את נר ראשון של חנוכה.
שניים מהתנאים המפורסמים והחשובים היו הלל ושמאי. בוויכוחים שלהם, שמאי מתואר לעתים קרובות כמחמיר יותר והלל כמקל יותר. למרות שזה נכון סטטיסטית, מדובר בפשטנות יתר של העניין. למעשה, הלל נוקט בגישה קפדנית יותר בהזדמנויות רבות. בחנוכה נחלקים שני הרבנים הגדולים בדרך שבה אנו מדליקים את הנרות בכל לילה:
בית שמאי אומרים: ביום הראשון מדליקים שמונה נרות ומכאן ואילך מצמצמים בהדרגה את מספר הנרות עד שמדליקים רק נר אחד ביום האחרון של חנוכה.
ובית הלל אומרים: ביום הראשון מדליקים נר אחד, ומכאן ואילך מגדילים בהדרגה את מספר הנרות עד שמדליקים שמונה נרות ביום האחרון.
כמו ברוב המחלוקות ההלכתיות ביניהם, ההלכה נקבעת בהתאם לדעת בית הלל, ואנו מגדילים את מספר הנרות בכל לילה – מאחד לשמונה.
אולי אי ההסכמה במקרה הספציפי הזה (שבו לא ניתן לתאר אף אחד מהמלומדים הגדולים כ"מחמירים" או "מקילים") נותנת לנו רמז כלשהו לדרכי החשיבה הכללית שלהם.
אם נתבונן בדרך ההגיונית גרידא של תיאור נס חנוכה – אז הרעיון של הפחתת מספר הנרות מייצג את העובדה שבכל יום של חנוכה "המקורי" יש פחות שמן בצנצנת שהם מצאו. לפיכך סבורים בית שמאי שיש לצמצם את מספר הנרות משמונה לאחד.
אולם, כאשר אנו מסתכלים על השמחה וההקלה שהכהנים ודאי חשו אז בוודאי גדל סיפוק בכל יום של חנוכה "המקורי" כשהם צפו בנס – והמשיך "להתגבר" בכל יום כאשר נוכחו לדעת שבכלי היחיד היה מספיק שמן טהור בכדי להדליק את המנורה. לפיכך סבורים בית הלל שיש להרבות בכל לילה במספר הנרות.
חג חנוכה שמח וברכות חמות
הרב חיים מיכאל ביברפלד