בפרשת משפטים אנו קוראים שעל אדם שגורם פציעה אישית לחברו, תושתף העונש הבא
(כב) וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃ (כג) וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃ (כד) עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃ (כה) כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃
לומדים אנו מחכמינו בתלמוד שפסוק זה לא צריך להתפרש כפשוטו. אלא – שעל הפוגע להחזיר תשלום לנפגע – "ערך עין תחת עין, ערך שן תחת שן" וכו'.
השאלה הפשוטה היא: למה התורה כתבה זאת באופן שיכולים להבין את המילים כפשוטן ולפגוע פיזית במי שגרם לנזק?
אולי הסיבה לכך היא שאם היה כתוב בצורה ה"נכונה" – כלומר, שהפוגע צריך "לשלם עבור נזק לאיבר שנפגע" – היה הפוגע יכול להרגיש שמדובר בסך הכל בעניין כספי, דומה לנזק לרכוש.
אך בכך שנכתב "עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל" – אנו לומדים עד כמה עניין הפציעה האישית חמור, ועד כמה עלינו להיזהר שלא לגרום לכך.
שבת שלום וחודש אדר טוב
הרב חיים מיכאל ביברפלד