בפרשת השבוע אנו מוצאים אזכורים רבים ללבו של פרעה.
אָמַר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה: בֹּא אֶל־פַּרְעֹה כִּֽי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ
וכן קראנו בשבועות האחרונים שוב ושוב ביטויים המתארים את רשעותו של פרעה כנובעת לא ממחשבתו אלא מליבו:
וַאֲנִי אַחֲזֵק אֶת־לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת־הָעָם וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת־לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת־אֹתֹתַי וְאֶת־מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם
אם כן הלב הוא הקובע – או השכל?
בעבר היה מקובל לראות בלב איבר מופלא ומתוחכם, אך להניח כי כל קבלת ההחלטות מתרחשת אך ורק במוח. ואולם, בעשורים האחרונים המדע העניק תשומת לב הולכת וגוברת לאפשרות שהלב שותף פעיל בעיבוד הרגשי שלנו, ומשפיע בכך על אופן התנהגותנו ועל יחסינו עם הזולת.
מכאן שייתכן כי אזכור הלב בתורה אינו סמלי בלבד – אלא ממשי.
אני כותב דברים אלו לא רק בהקשר לפרשת השבוע, אלא גם מפני ששבת זו מציינת את יום השנה ה־26 לפטירת אבי ומורי, הרב פנחס ביברפלד זצ״ל. הוא היה בעיניי הדוגמה הנשגבה ביותר לאדם בעל שכל חד, עומק תורני וידע כללי עצום – ועם זאת לב חם וטוב באופן יוצא דופן, אשר לא פעם הכריע את השכל.
שבת שלום וברכה חמה
הרב חיים מיכאל ביברפלד