הפסוק השני בפרשת השבוע “ויחי” אומר:
וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי-יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א | לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם-נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים-נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל-נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם: (בראשית 47,29)
סיקרנה אותי הדרך שבה דיבר יעקב אבינו עם בנו יוסף: “אם מצאתי חן בעיניך”. האם היה על יעקב אבינו כאבא “להנמיך” את עצמו ע”מ לפנות ליוסף הצדיק כדי לבקש ממנו להיקבר בארץ הקודש? האם לא יכול היה להורות לו לעשות זאת? (מנחם אותי שכבר הרב שמשון רפאל הירש שאל את השאלה הזו לפני כן…).
אוּלַי יעקב אבינו ידע שהמשימה להחזירו לארץ ישראל לא תהיה בעיה גדולה. עם זאת, מבחינה פוליטית זו עלולה להיות מבוכה גדולה עבור בנו, בהיותו המשנה למלך. באותה תקופה כל שפחת יוסף היתה גרה במצרים; כולם נהנו ממעמד גבוה מיוחד שפרעה ב עצמו העניק להם . הציפייה בצד המצרי הייתה שהם, בהתאם לתרומתו העצומה של יוסף עצמו, ישתלבו ויתרמו הרבה יותר לחברה המצרית.
החזרת יעקב לארץ ישראל היתה מתפרשת כסימן מובהק שהכוונה הייתה רק להישאר במצרים כל עוד צריך, ובכך “להעליב” את המארחים המצריים ואת המעמד המיוחד שקיבלו.
יעקב אבינו הרגיש שהוא צריך להשתמש בכלי הכי גדול שיש לו: “מציאת חן” כדי להבטיח את מילוי בקשתו. מאפיין מיוחד זה היה הבסיס ליחסים הייחודיים בינו לבין יוסף הצדיק; ליוסף היה תמיד “חן” מיוחד בעיני אביו. כבן שמצא חן בעיני יעקב מרגע לידתו.
כעת – כשחייו מתקרבים לסיומם, ליעקב אבינו יש בקשה שלא קלה להגשים, והוא סומך, פעם אחת, על אותו מאפיין ייחודי שהיה הקשר ביניהם. הפעם, לטובתו האישית. נשיאת חן…
שבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד