בפרשת שבוע בראשית, כל פסוק המתאר חלק חדש בבריאה מסתיים במילים:
וַיַּ֥רְא ה' כִּי-טֽוֹב׃
לבסוף, ביום השישי, זה הולך אפילו רחוק יותר:
וַיַּ֤רְא ה' אֶת-כׇל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה-ט֖וֹב מְאֹד
מבלי לרצות להתעמק במבוך הפילוסופי של הידע המוחלט של ה' על העתיד נוכח כושר הבחירה שלנו, ברור שהקב"ה ידע מראש שיצירתו תהיה טובה מאוד, ואם כן, כיצד יכולה התורה לתאר אותה כ"טובה" לאחר שנבראה ?
חסידים רבים מתפללים מדי יום את תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק שהיה צדיק ידוע, תלמידו של דב בער ממעזריטש ואחיו של רבי זושיה מאניפולי. התפילה מסתיימת ב"תחינה" הבאה:
"תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו. ולא חסרונם"
אולי הביטוי הזה אינו התייחסות לידע של ה', אלא חלק בלתי נפרד מהבריאה עצמה.
למרות שלכל עניין שנברא בעולם הזה יש תכונות טובות ורעות, זו ברכה מיוחדת שה' "נטע" בנו שאנו מסוגלים לזהות ולאמץ גישה חיובית, שבה נוכל "לראות" את הטוב שבעולם, באחר ובכל דבר…
שבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד