שבת קודש פרשת יתרו
השבוע קראנו על הגעתו הבלתי צפויה של יתרו למדבר, ומצטרף לעם היהודי בהתהוותו. רש”י מעיר כי יתרו זיהה כעת את אלוקים ונהיה למונותאיסט. לכן מפתיע כיצד התורה מזכה אותו בבואו:
וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃.
אם יתרו “כשר” עכשיו, מדוע בכלל מוזכר בשלב זה שהוא מגיע אלינו בהיותו כומר עובד אלילים? אין שבחים גדולים….?
אולי כן. ככל שהפרשה נמשכת, אנו רואים את יתרו הופך לפעיל בעניינים קהילתיים. בסופו של דבר הוא אף מייעץ למשה רבינו לצמצם את עומס העבודה ולמנות סגנים שיטפלו בענייני חוק וסדר פשוטים יותר. הערותיו והמלצותיו מתקבלות, ולמעשה מתחילה לפעול מערכת בהתאם להנחיותיו.
העובדה יתרו היה מסוגל להתבונן, להעיר ולהציע עצות התבססה על ניסיונו כמנהיג רוחני, אם כי עם עם אחר, עובד אלילים. התורה מלמדת אותנו כאן שצריך ללמוד מההתנסויות החשובות שלנו, גם מפעילויות שלא נחשבו חיוביות בפני עצמן.
הוצאת הטוב מכל חוויה היא נכס גדול בחיים.
שבת שלום וברכות חמות
הרב חיים מיכאל ביברפלד