הסיבה העיקרית לאובדן בית המקדש השני, כפי שהוזכר במקורות מסורתיים רבים, הייתה שנאת חינם. עוינות בין אנשים – ללא סיבה (טובה…).
לא פעם שמעתי את המונח "אהבת חינם" כ"תרופה" לחטא העוינות חסרת היגיון
קל להגיד. לא כל כך קל ליישום.
בהקשר זה, ברצוני לחלוק שני סיפורים מהחיים האמיתיים (אחד מהם חוויתי בעצמי) המראים איזו אכפתיות חש אדם גדול (וצנוע) באמת לסובבים אותו.
הרב אברהם גנחובסקי (1936-2012), היה מגדולי הראשים בעולם הישיבות. הוא נודע במוחו האנליטי החד ובעושר עצום של ידע תורני.
אבל – הוא היה באותו זמן – עצום, אבל פשוט – אוהב את הבריות – הוא הרגיש תחושה חסרת אנוכיות לחלוטין של אהבה לאנשים…
הנה הסיפור הראשון:
הרב אברהם היה שקוע בלימוד הגמרא בביתו כששמע צרחות בלתי פוסקות של ילדים שהגיעו מבית סמוך. הרב אברהם הפסיק את לימודיו ויצא החוצה לחפש את מקור הצרחה. הוא הבחין שזה מגיע מדירה ספציפית בקומה השנייה של בניין הדירות השכן ועלה למעלה כדי להתריע בפני המשפחה על "המשבר". – הוא דפק בדלת, צלצל בפעמון – אך לא הייתה מענה. הרב א' הבין שההורים בטח יצאו מהבית בזמן שילדיהם ישנים (לא נכון!), וכעת כולם כבר היו ערים ובוכים…
ובכן – אני הייתי הולך הביתה וחושב איזו נזיפה אתן להורים למחרת בבוקר…
לא כך הרב אברהם. הוא – הלך הביתה (כמוני…) וחזר עם סולם כפול גדול. הוא טיפס במהירות בשתי הקומות והופיע במרפסת הילדים הבוכים והסביר לפעוטות המופתעים שהוא כאן כדי לשחק איתם ולספר להם סיפורים יפים…. הילדים התרגשו. הרב אברהם (שבדרך כלל לא "מבזבז" רגע מלימוד התורה) שהה עם הילדים כמה שעות עד שההורים חזרו הביתה.
הסיפור השני הוא זה שחוויתי בעצמי:
כשחזרתי הביתה מישיבת פוניבז' בשעת לילה מאוחרת, נסעתי לא פעם באוטובוס מספר 54 במסלול מבני ברק למרכז תל אביב. באחת מנסיעות הלילה האלה שמתי לב שגם הרב אברהם היה באוטובוס. בזמן שכל שאר הנוסעים היו ב"מצב מנוחה" לאחר יום ארוך, קרא הרב אברהם ממסכת גמרא בכיס כי כל דקה נחשבה לו.האוטובוס עצר בקצה בני ברק כשחלק מהנוסעים ירדו.רק נוסע אחד הבחין באם צעירה שיורדת מהאוטובוס ומנסה לגרור את העגלה. היא התקשתה מאוד להחזיק את הילד ואת העגלה. מכל הנוסעים הבטלנים, רק הרב אברהם, תוך שהוא מתרכז בגמרא שלו, הבחין בקשייה של האם הצעירה ומיד הוריד את העגלה מהאוטובוס לפני שפנה חזרה אל ספרו האהוב.
זה היה אדם עם תכונות ממש יפות, עמוקות וטובות. כולם ידעו זאת – חוץ מהרב אברהם עצמו.
בברכה לבבית
הרב חיים מיכאל ביברפלד