בפרשת השבוע מאבד משה רבינו את אשרת הכניסה שלו לארץ הקודש, אותה חיפש כל חייו, במיוחד לאחר שהוביל את עמו במדבר במשך ארבעים שנה.קוראים אנו בשבת:
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל-אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן-הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י בִּ֔י לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י בְּנֵ֣י תַבִ֣יאוּנָה אֶת֣ת הֶֽם׃ לָהֶֽם׃
הפסוק אינו מפרט מה הייתה טעותם, אך רש"י מסביר שהמכות בסלע הייתה הסיבה שנאלצו לוותר על חלומם להגיע לארץ ישראל.
רש"י ממשיך:
להקדישני. שֶׁאִלּוּ דִּבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְהוֹצִיא, הָיִיתִי מְקֻדָּשׁ לְעֵינֵי הָעֵדָה, וְאוֹמְרִים מַה סֶּלַע זֶה שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַרְנָסָה מְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם, קַל וָחֹמֶר אָנוּ:
ההסבר עדיין מותיר אותנו מבולבלים עם השאלה הבאה: "האם הנס של אבן פשוטה שנפגעת על ידי מקל ואז מספקת מים למיליון אנשים פחות מאשר אם האבן הייתה נענית ל"בקשה מילולית"? מה עושה את ההבדל שגורם למשה רבינו לאבד את זכותו להגיע לארץ ישראל?
אולי זה:
העם היהודי עבר את התקופות הקשות ביותר, תחילה במהלך העבדות במצרים ולאחר מכן ארבעים השנים במדבר. תנאים אלו מובילים באופן טבעי לכך שכל המעורבים נהיים קשוחים ומתקשים. זוהי תגובה טבעית הכרחית לסביבה. הגישה למה שצריך להיות שינוי דרמטי בחיי האנשים. כשעם עומד להשתקע ולעבור מלהיות עם בתנועה לעם רגיל , הורה ה' למשה לדבר אל הסלע, ללמד את העם שמגיע הזמן שבו נשנה את מעמדנו מ"נוודי" ל"אומה רגילה". הדבר כרוך במעבר מ"מכה" ל"דיבור" – כשיטה כללית להתנהגות. להכות בסלע פספסה נקודה חינוכית חשובה, ולפעמים אני מרגיש שאנחנו עדיין מעדיפים את השיטה הגסה גם היום.
בואו נדבר אחד עם השני…
ברכות חמות ושבת שלום.
הרב חיים מיכאל ביברפלד