לפני 30 שנה, אם ראינו מישהו רץ ברחוב ליד הבית שלנו, הנחנו שהאדם הזה הוא ככל הנראה ספורטאי מקצועי. היום, כשיוצאים לטייל, נדיר לא לראות אנשים רצים . מיליוני אנשים מודעים לצורך לשמור ולשפר את כושרם הגופני על מנת לחיות חיים ארוכים ובאיכות חיים גבוהה. (אלא שחלק מהרחובות מזוהמים עד כדי כך שזה עלול לבטל את התועלת – הג'וגרים בדרך כלל צודקים…).
שבועיים לפני ראש השנה, אני מהרהר האם אנחנו (או אני) ניסינו לשמר או לשפר את ה"רווחה" הרוחנית שלנו במהלך השנים האחרונות. התשובה שנתתי לעצמי הייתה – לא. אני "נח על זרי הדפנה" – אני עושה מעט מאוד כדי לעשות עוד צעד לקראת המקום בו כבר הייתי לפני X שנים (העובדה שאני לא יוצא לרוץ כל יום היא נחמה קטנה!)
אז למרות שאנחנו כל כך עסוקים – ובצדק – בלמידה כיצד לשפר ולהאריך את תוחלת החיים ואיכות החיים, אולי זה גם רעיון לחקור במקביל את הצרכים הפנימיים והעמוקים שלנו – אלה הטמונים בנו בנשמה הייחודית ולפעמים נשארים ב"מצב שינה" במשך שנים. רק המחשבה לעשות את זה נתנה לי דינמיקה רוחנית חדשה. עם זאת, זה יתפוגג בשנה החדשה אם לא אעשה כלום.
אין זמן טוב יותר בלוח השנה שלנו מאשר ראש השנה להרהר ולהתחייב לפתח את הנשמה שלנו. קפאון, לדרוך במקם היא לא אופציה טובה. אני יודע היכן החסרונות הרוחניים שלי, אני מניח שרוב האנשים יודעים או יוכלו לגלות את התחומים בנפשם שזקוקים להתפתחות נוספת. אנחנו לא כאן (רק) בשביל שרירים טובים יותר, אלא (מעל הכל) כדי להפוך לאדם טוב יותר.
מיטב האיחולים ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד