וַיְדַבֵּ֤ר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃ וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה׳ אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (במדבר ח׳:א׳–ג׳)
רש״י מוסיף:
״ויעש כן אהרן״ – להגיד שבחו של אהרן שלא שינה.
מפליא לכאורה שהתורה מוצאת לנכון לציין במפורש שאהרן „לא שינה“. וכי מדוע היה עולה על דעתנו שאהרן ישנה מן האופן שבו נצטווה להדליק את המנורה?
ראיתי כמה פירושים יפים לשאלה זו:
1. הכוונה היא שאף על פי שאהרן המשיך לקיים את מצוות הדלקת המנורה מדי יום ביומו במשך כל שארית חייו, הוא לא שינה מן ההתלהבות וההתרגשות שליוו אותו ביום הראשון שבו קיים את המצווה.
אין ספק שזו מדרגה מיוחדת במינה, שאינה קלה להשגה, אלא למי שמסור לעבודת ה׳ כפי שהיה אהרן.
2. הכוונה היא שאהרן עצמו לא השתנה. העובדה שנבחר לבצע מדי יום תפקיד רוחני כה חשוב לא השפיעה על אישיותו. הוא נשאר אותו אדם עניו וצנוע שהיה קודם לכן.
3. „לא שינה“ – כלומר, קיים את המצווה בשלווה וביישוב הדעת, ללא תנועות חריגות או התנהגות חיצונית יוצאת דופן.
שלושת הפירושים הללו נראים בעיניי נפלאים, והם מעניקים לנו הצצה נדירה אל עולמם הפנימי של מנהיגינו הגדולים.
שבת שלום ובברכה הרב חיים מיכאל ביברפלד