בסוף פרשת וארה, אותה נקרא בשבת זו, מצרים כבר ספגה שבעה אסונות לאומיים. (דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד) ודי היה ברור שמשה רבינו "שולט" מתי המכות באות ומתי הן הולכות. לאחר האסון השביעי (סופת ברד כלל ארצית) נראה כי פרעה קיבל את המסר כפי שאנו קוראים:
וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהֹוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃
הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃
נראה שעכשיו הוא נהיה ל"בעל תשובה"? ובכן, לא להרבה זמן… כפי שקראנו:
וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃
ובואו אל נשכח. זה קרה לא אחרי אחת, אלא אחרי שבע מכות שפקדו קשות את עמו. האם פרעה היה מטורף לגמרי? זה נראה כך כשאנחנו קוראים את ההיסטוריה של המכות. ואז חשבתי לעצמי וכבר לא הייתי כל כך בטוח. האם זו לא תכונה אנושית נפוצה מאוד שאנו מנסים להחזיק באמונות המקוריות שלנו גם כאשר אנו מתמודדים עם המציאות ומבינים עד כמה טעינו במקור? כפי שקראנו בשבת האחרונה, "נקודת המוצא" המצרית הרשמית הייתה: מלך חדש קם על מצרים שלא ידע את יוסף.
וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃
הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃
אז השליט המצרי שכנע את עצמו (ללא סיבה נראית לעין) שבני ישראל הם "גייס חמישי" שישמיד את מצרים מבפנים. ובכן, זה בכלל לא היה המקרה, אבל חשוב מכך, המכות באמת הרסו את מצרים מבפנים. כולנו (לא רק פרעה) לעתים קרובות כל כך כבולים בדעות שלנו שאנחנו מוכנים להתריס מול ההיגיון ולהתעקש על הדעות שלנו על אף המציאות.
מסקנה: ככל שנקדים לזהות טעות ונלמד לתקן עמדה שגויה, כך ייטב לנו.
בברכה חמה ושבת שלום
הרב חיים מיכאל ביברפלד